מדינת ישראל נ' בשארי ואח'

החלטה

1.בפני בקשה ראשונה להארכת מעצרם של החשודים עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשודים נעצרו לראשונה ביום 03.09.2010 בשעה 04:15.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשודים ובאי-כוחם, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרם של החשודים למשך 4 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשודים חשד בדבר ביצוע עבירות של גניבה, התפרצות למקום מגורים והסגת גבול פלילית.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות, העלמת ראיות ושיבוש מהלכי חקירה.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועל כלפי החשודים.

כן הוצג מזכר שסומן מב/1, ובו רשימת פעולות חקירה שמבקשת המשטרה לבצע.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשודים עברו את העבירות המיוחסות להם בבקשה.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשודים עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורם יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן אני מוצא עילת מעצר של מסוכנות בשל הנסיבות של העבירות הנטענות.

8.נוכח המסוכנות והחשש האמורים, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

9.באשר להיקף החקירה המתבקש אל מול ימי המעצר המתבקשים, אני סבור כי הדברים מצויים ביחס מידתי לשלילת חירותם של החשודים, כך שאני מקבל את הבקשה במלואה.

10.אשר לטענה בדבר עיכוב החורג מהזמן הקבוע בחוק, התשובה לשאלה זו אינה ברורה לחלוטין מחומר החקירה. מכל מקום, אני סבור כי גם אם התמשך העיכוב משך כשעה יותר מהזמן הקבוע בחוק, הרי שאין בכך להביא, מיני וביי, לשחרור. על בית המשפט לבחון גם את האינטרס הציבורי אשר במיצוי החקירה ואשר גלום בבקשה להארכת מעצר, ולאזן ביניהם. המחוקק לא קבע כסנקציה את שחרורו של החשוד על ידי בית המשפט, ועל בית המשפט לאזן את הפגיעה, ככל שהיתה, אל מול האינטרס הציבורי האמור.

בנסיבות הענין, אני סבור כי קיים אינטרס ציבורי מובהק במיצוי החקירה.

10.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרם של החשודים עד ליום 06.09.2010 עד השעה 12:00.

11.תיק החקירה מושב לחוקר.

12.צווי מעצר נחתמים בד בבד.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ד אלול תש"ע, 03/09/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט