מדינת ישראל נ' בשארה סרא

הכרעת דין

הנאשמת זכאית מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה, תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנות 47(ד) ו 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

עפ"י כתב האישום בתאריך 7.2.13 בשעה 08:31 בערך, נהגה הנאשמת ברכב מ.ר 5722466 בכביש 554, ק"מ 6, מצפון לדרום, ובמהלך הנסיעה ביצעה עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה, תוך חציית קו הפרדה רצוף, מבלי שהיה בסמוך לו בצידו הימני קו מקוטע.

תגובת הנאשמת לדו"ח הייתה: "אני נהגת חדשה ניראה לך שאני יעקוף, הוא שקרן יש מצלמות שיראה לי שאני לא עקפתי, היה אוטו מאחור שהוא ביצע את העקיפות אם (במקור נרשם בטעות "עם" – מ.כ) עשיתי עבירה אין לי בעיה לקבל דוח, אבל לא עשיתי את העבירה".

מטעם התביעה העידו שני עדי תביעה: רס"ר אמיר קידר, (עת/1), סייר תנועה, ערך הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1) ומזכר (ת/2) ורס"ם אלון נבון, סייר אוויר, (עת/2), ערך דו"ח סיור (ת/2).

עת/1 סיפר כי במועד העבירה התבקש ע"י עת/2 לעצור רכבים שביצעו עקיפות בפס לבן, הוא רשם את הדו"ח, אך לא ראה את העבירה. רכב הנאשמת זוהה באמצעות עת/2, אשר הנחה אותו לעוצרו, העד הוסיף כי ברישום הדו"ח טעה כאשר רשם שהראה לנהג את המסוק בעוד שהיה מדובר בנהגת וכי מדובר בנוסעת בודדת ולא בשני נוסעים, כפי שציין בדו"ח המקורי, שכן עצר שני רכבים, ועם סיום הדו"ח רשם מיד מזכר בנושא.

עת/2 סיפר כי במהלך פעילות מסוק בכביש 554 בהיותו יושב במסוק מקדימה בצד שמאל ובגובה 100 מ' הבחין ברכב פרטי לבן מבצע עקיפה בפס לבן ק"מ 6 עוקף רכב, הגיע רכב מולו לכיוון צפון, הרכב העוקף מאט, סוטה ימינה, חוזר לנתיב שלו ונכנס אחרי רכב לבן, אז הודיע לניידת באמצעות מכשיר הקשר, תוך שהוא מלווה את הרכב ושומר על קשר עין רצוף עמו מרגע ביצוע העבירה ועד לעצירתו ע"י סייר התנועה אשר נמצא למטה בשטח ומדווח לו על מיקום הרכב וברגע שהרכב נעצר, ווידא עם הניידת שאכן זה הרכב שביצע את העבירה וסייר התנועה אישר כי נהג הרכב הבחין במסוק שחג באוויר.

הנאשמת לא התייצבה לדיון הוכחות והבקשה לדחות את הדיון נדחתה (ראה החלטה מ- 8.10.13).

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את הגרסאות שהועלו בפניי, התעורר בליבי ספק אם בצעה הנאשמת את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום ואנמק.

מעדותו של עת/2 נותנת אני אמון מלא בכך שהבחין ברכב שמבצע עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף, אולם נותר בליבי ספק האם הנאשמת היא אשר ביצעה את העבירה המיוחסת לה ונותר ספק באשר לזהות רכב מבצע העבירה.

לגרסת עת/2, בהיותו במסוק מגובה 100 מ', הבחין ברכב לבן מבצע עקיפה בפס לבן, מולו הגיע רכב נוסף לכיוון צפון, הרכב העוקף סוטה ימינה, חוזר לנתיב שלו ונכנס אחרי רכב לבן, תוך שהוא שומר על קשר עין רצוף עם הרכב העוקף ומוודא עם הניידת בשטח כי רכב הנאשמת הוא הרכב שביצע את העבירה והשוטר בשטח אף אישר לו שהנהג ברכב הבחין במסוק שחג באוויר.

יחד עם זאת, בעדותו בביהמ"ש לא ציין העד סימנים מזהים של הרכב מבצע העבירה, למעט צבעו, ולא מסר פרטים נוספים אודות התרחשות העבירה. כך למשל, כשנשאל בעדותו מהו סוג הרכב השיב כי אינו יודע (עמ' 6 ש' 23), לא ידע את השעה המדויקת של ביצוע העבירה (עמ' 7 ש' 3), הכין טבלה שמיועדת לשימוש עצמי שלו בה רשם את מספר הרכב, וכשנתבקש להמציאה השיב אינו נוהג לשמור את הטבלה (עמ' 7 ש' 8,10) לא חשב על הצורך ברישום מועד העבירה (עמ' 7 ש' 12) ואף לא הבחין במספר הרכב (עמ' 7 ש' 27).

לא זו אף זו, העד עצמו אישר כי אינו יכול להבחין בסוג הרכב מהמסוק ואף לא ערך רישום לעניין זה, שכן אינו מבין בדגמים והפרט היחידי שיכול לדעת הוא האם מדובר ברכב פרטי או מסחרי (עמ' 7 ש' 22, 24-25) ונתונים אלה מדברים בעד עצמם!.

בעדותו ציין העד כי טס במרחק של 100 מ' מרכב הנאשמת, אולם נתון זה שאב מהטייס (עמ' 7 ש' 18-19) ואין שום מזכר/תיעוד המאשר נתון זה. גם כאשר נשאל לעניין מיקומו ביחס לרכב הנאשם השיב כי היה מעליו אולם לא ציין זאת כלל במסמך שערך בת/2 (עמ' 7 ש' 31).

למעלה מזאת, כאשר נשאל לעניין סוג הרכב שהגיע ממול רכב הנאשם השיב כי לא מצא צורך לערוך רישום בעניין בשל חוסר רלוונטיות (עמ' 8 ש' 6-7) ואינו זכר את צבעו.

העד עצמו אישר כי הרכב העוקף חזר לנתיב שלו אחרי רכב לבן וכי נוצר מצב עובדתי שמדובר בשני רכבים לבנים אחד אחרי השני, אין לו שליטה לעניין סוג הרכבים ואינו יכול לדעת אם מדובר בנהג או נהגת (עמ' 8 ש' 11-18).

לא זו בלבד, עת/1 ציין בעדותו כי אינו זוכר את המקרה, לא הבחין בעבירה עצמה, הסתמך על הנחיות שקיבל באמצעות סייר אוויר (עמ' 4 ש' 9, 13 ו 20-21) ולא ציין את סוג הרכב.

יתרה מזאת, העד ציין כי אינו יודע אם רשם את סוג הרכב השני שעצר ולא שלל כי הרכב השני צבעו לבן מסוג הזהה לרכב הנאשמת (עמ' 4 ש' 25 וש' 32).

למעלה מזאת, עדותו של עת/1 לפיה שגה כשרשם 'נהג' במקום 'נהגת' נשמעה לראשונה בביהמ"ש ולא הוזכרה כלל במסמך שערך ת/2 במסגרתו התייחס רק למספר הנוסעים בלבד.