מדינת ישראל נ' ברקוביץ(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, איומים, תקיפה וניסיון תקיפה.

הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, למעט פרט אחד של גניבת מכשיר טלפון נייד.

לפי עובדות כתב האישום, המשיב נכנס לסניף סופר פארם, נטל מוצרי קוסמטיקה בשווי של 480 ₪, וכאשר יצא מהמקום, הגלאי צפצף.

קב"ט המקום עצר את המשיב שניסה להימלט. בהמשך, הקב"ט והרוקח הכניסה את המשיב לתוך המחסן במקום והמתינו למשטרה. באותו מעמד, המשיב קילל את הרוקח, והוסיף ואמר, "אני אראה לך", וכי "יראה לו" אחרי שהסיפור הסתיים. באותו מעמד, המשיב ירק על הרוקח וכן ניסה להכותו באמצעות ידיו.

השמטתי את פרט האישום הנוגע למכשיר הטלפון הנייד, משום שלטעמי, קיומן של ראיות לכאורה לפרט אישום זה, אינן מעלות ואינן מורידות מהתוצאה הסופית. עם זאת, אציין כי עיינתי בהודעת הקב"ט, מר בן סימון מיום 18.12.11, ולטעמי, הודעה זו, יכול שתתגבש לבסוף להרשעה גם בפרט אישום זה. עם זאת, לצורך החלטה זו, אסתפק במה שתיארתי ללא נושא מכשיר הטלפון הנייד.

אף שמדובר באישומים שתחילתן בעבירת רכוש, הרי הם כוללים גם מעשי תקיפה ואיומים, ומכאן שכתב האישום עצמו, מגלה עילת מעצר.

עם זאת, אין ספק כי עילת המעצר מתגלה במלוא עוצמתה בתיק זה, נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב, וקיומם של מאסרים מותנים שהם בני הפעלה בתיק זה.

הסנגור המלומד ביקש כי ביהמ"ש ישקול חלופה. כאפשרות ראשונה, הציע הסנגור בדיקת חלופה בדיון ללא צורך בתסקיר. כאפשרות שניה, ביקש הסנגור לשלוח את עניינו של המשיב לתסקיר שרות המבחן.

אפתח ואומר, כי כתב האישום כפי שהוא עומד כשלעצמו, אכן אינו מגלה עבירות ברף החמור ביותר, לא בכל הנוגע לעבירת רכוש, ולא בכל הנוגע לעבירות האיומים, התקיפה וניסיון התקיפה.

עם זאת, כאשר ביהמ"ש מתבקש לשקול חלופה, התנאי הראשון שעליו לבחון הוא האפשרות ליתן אמון במשיב.

בתנאי עיקרי ראשון ויסודי זה, המשיב אינו עומד.

עיינתי בגיליון הרישום הפלילי של המשיב. לחובת המשיב, 6 הרשעות המגלמות בתוכן כ-20 תיקים, שאינם תיקי רכוש בלבד. שתי ההרשעות האחרונות הן משנת 2009. בהרשעות אילו, הוטלו על המשיב מאסרים מותנים המצטברים לכדי 19 חודשים, שכולם בני הפעלה בתיק זה. המשיב שוחרר ממאסר רק בחודש אוגוסט 2010, כלומר לפני פחות משנה וחצי.

למרות כל האמור, המשיב שב וביצע עבירות, כאשר גם בכתב האישום הנוכחי לא הסתפק בעבירת רכוש, והעבירות כוללות איומים, תקיפה וניסיון תקיפה, כלומר עבירות גם כלפי הגוף.

אם המאסר שהיה לא מכבר, ואם המאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגד המשיב לא שמשו גורם מרתיע, אינני סבורה כי יש מקום לתת אמון במשיב, שכן התנהלותו מעידה על כך שאין עליו את מורא החוק, מורא הדין או מוראם של העונשים שעלולים להיות מוטלים עליו כתוצאה ממעשיו.

אוסיף ואציין, כי איני רואה את העבירות דנן כעבירות רכוש גרידא, וזאת אף שגם בעבירות רכוש, יכול שתקום עילת מעצר, לא כל שכן בעבירות רכוש החוזרות על עצמן בכמות נכבדה עם גיליון הרשעות מכביד ומאסרים מותנים.

עבירות הרכוש שמבצע המשיב, כוללות עבירות אלימות, ובעניין זה, אני מפנה להרשעה משנת 2009 בת.פ. 2070/08 שלום כ"ס, שם עבירת הרכוש היתה מלווה בתקיפה. קיימות שתי הרשעות נוספות באיומים ותקיפה, אומנם ישנות יותר משנת 2001 ומשנת 1997. זאת ועוד, כתב האישום שבפניי אינו מגלה אלימות שעניינה בניסיון המנוסה בלבד. כפי שעולה מהודעתו של הרוקח מר בלעום מיום 15.12.11, לאחר שתפיסתו של המשיב הושלמה, ולאחר שישב בחדר, המשיב לא הסתפק בקללות ובאיומים שהטיח כלפי הרוקח וניסה לתקוף אותו, ואלמלא נוכחותו והתערבותו של הקב"ט, מי יודע לאן היו הדברים מגיעים.

העובדה שהמשיב שילם את חובו לחברה ונכון לשלם את חובו לחברה גם בתיק זה, אינה נוגעת לשאלת המסוכנות. הדברים שתיארתי לעיל מקימים מסוכנות ברורה, שכן אין על המשיב את מוראו של החוק, ובנוסף לכך, עבירות הרכוש שהוא מבצע גוררות אלימות ואיומים.

בנסיבות אלו, אני סבורה שאין מקום לשקול חלופה. לא ניתן לתת אמון במשיב, ולפיכך אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"ב, 20/12/2011 במעמד הנוכחים.