מדינת ישראל נ' ברצקין

הכרעת דין

הנאשם והמתלוננת ילנה וסילייב (להלן: "המתלוננת") היו, במועד הרלוונטי לכתב האישום, בני זוג והתגוררו, יחד עם בנה בן ה-10 של המתלוננת מנישואים קודמים, בדירה ברח' במעפילים 13 בת-ים (להלן: "הדירה").

על פי הנטען, בעובדות כתב האישום, בתאריך 17.7.11 סמוך לשעה 22:50, על רקע ויכוח על חוב כספי תקף הנאשם בדירה את המתלוננת, בכך ששפך עליה, באמצעות קומקום שהחזיק בידו, מים חמים שרתחו אך מספר דקות קודם לכן ובהמשך דחף אותה.

בתגובה למעשיו, על פי הנטען, ומאחר שחסם את דרכה, דחפה המתלוננת בחזרה את הנאשם במטרה לצאת מהמטבח.

על כל אלה מואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בעבירת תקיפה סתם של בן זוג, על פי סעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם, באמצעות ב"כ, בכך שתקף את המתלוננת. לטענתו המתלוננת תקפה אותו ואיימה עליו, אך לא היה זה בתגובה להתנהגותו כלפיה.

לאחר שמיעת עדויות המתלוננת והנאשם מתברר שגדר המחלוקת מצומצם.

אין חולק כי בתאריך האירוע, לאחר שהנאשם חזר שתוי ממקום עבודתו, התגלע בינו לבין המתלוננת ויכוח ער מלווה בצעקות הדדיות, על רקע סכסוך ביניהם בענייני כספים.

אין גם חולק כי במהלך הוויכוח שפך הנאשם מים מתוך הקומקום במטבח וכי המתלוננת דחפה ושרטה את הנאשם.

השאלות שבמחלוקת הן: האם שפך הנאשם את המים מהקומקום על גופה של המתלוננת, כטענתה או על גופו ולחילופין על הרצפה, כטענתו, והאם חסם הנאשם בגופו את דרכה של המתלוננת, בפתח מרפסת השירות הצמודה למטבח, מה שהוביל אותה, בתגובה, לדחוף ולשרוט אותו על מנת לצאת.

על השאלות השנויות במחלוקת עומדות לפניי שתי גרסאות סותרות זו של המתלוננת מזה וזו של הנאשם מזה וההכרעה במחלוקת תיפול על פי אותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, לאור התרשמותי מהתנהגותם של הצדדים, בנסיבות המקרה, ומסבירותן, הגיונן ואמינותן של הגרסאות.

המתלוננת תיארה את האירוע בפשטות, ללא ניסיון לגמד ולהמעיט מחלקה או להעצים את מעשיו של הנאשם.

על פי תיאורה הנאשם הגיע לדירה "מסטול מאד" והם רבו "ממש חזק" על כך וגם על העניינים הכספיים שביניהם, כששניהם צעקו זה על זה. באותה עת, לגרסתה, שהתה במרפסת הכביסה הצמודה למטבח, כשהנאשם לקח את הקומקום ושפך שלוש פעמים על גופה את המים החמים "אבל לא רותחים" שהיו בתוכו, אשר פגעו בה "בכל אחת מהכתפיים ובחזה".

הנאשם, לדבריה, חסם את אפשרות יציאתה מהמקום, החזיק אותה בכתפיה ולא נתן לה לעבור, לכן, בניסיון לברוח שרטה אותו כמה פעמים עד שזז, לקחה את בנה שהיה עד לכל האירוע, צעק ובכה, וברחה עמו החוצה.

משם התקשרה לחברתה, ששמה ומספר הטלפון שלה היו מצויים בזיכרון הטלפון שלה, ביקשה ממנה להתקשר למשטרה והמתינה לבוא המשטרה בחוץ.

לעומת הגרסה המאופקת של המתלוננת שלא נמצאו בה סתירות או פרכות, רצופה גרסתו של הנאשם, כפי שנמסרה על ידו בבית המשפט, בחקירתו במשטרה ולשוטרים בשטח, סתירות ותמיהות הכול כפי שיפורט להלן:

לשוטרי הסיור, שהגיעו לדירה, סיפר הנאשם כי שפך מים על עצמו, בתגובה לתקיפתו על ידי המתלוננת ששרטה ונשכה אותו, ומאחר שעמדה בסמוך אליו נשפכו המים גם על רגליה.

רס"ר תומר ביטרן רשם בדו"ח הפעולה, שערך סמוך לאחר סיום האירוע, שאכן ראה סימני שריטות על גופו של הנאשם, שסיפר שהן נגרמו לו מידי המתלוננת בעקבות ויכוח שהתפתח ביניהם, לאחר שהגיע מהעבודה ושתה. בדבריו ציין הנאשם כי לקח את הקומקום ואמר למתלוננת שאם היא רוצה שתשפוך עליו את המים ולאור סירובה שפך על עצמו את המים מהקומקום ובגלל קרבתה אליו נשפכו המים על רגליה.

וכך נרשמה מפיו תגובתו לטענה שתקף את המתלוננת, בדו"ח המעצר שערך רש"ט אביב מדג'ר, "היא נשכה אותי ולא שפכתי עליה, שפכתי על עצמי וזה נשפך גם עליה ברגלים".

כבר בהמשך הלילה, במהלך חקירתו במשטרה, שינה הנאשם את גרסתו, כשלאחר שטען כי המתלוננת נשכה אותו ביד - והצביע על סימן אדום עגול לא מדמם על אמת יד שמאל בין המרפק לכף היד - וכן שרטה אותו - והראה שלושה סימני שריטות לא מדממות תחת בית שחי שמאל – השיב לשאלת החוקר מדוע המתלוננת שרטה ונשכה אותו באופן הבא: "לא קרה כלום. דיברנו אני והיא היינו במטבח והיא התחילה לאיים עליי שתיקח סכין ותדקור אותי ואחר כך תפסה קומקום ואמרה אני אשפוך עליך מים חמים ואז לקחתי קומקום ושפכתי על הרצפה את הקומקום עם המים החמים שיהיה ריק שלא תשפוך עליי... לא שפכתי עליה כלום שפכתי על הרצפה, לא שפכתי על אף אחד... רק שפכתי את המים החמים על הרצפה. לא שפכתי עליה וגם נתתי לה לעבור".