מדינת ישראל נ' ברכה(עציר)

החלטה

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 10858-05-10 לבית המשפט השלום בחיפה, המייחס לו עבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז -1977, וסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב -1982.

האישום –

על פי האמור בכתב האישום המשיב גרוש מאירנה ברכה (להלן: "המתלוננת") מיום 7.12.2003.

במועדים שבין 10.4.10 ו-3.5.10 הטריד המשיב את המתלוננת בכך ששלח לה כ-17 הודעות מסרון ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו אל מכשיר הטלפון הנייד שברשותה.

במועדים שבין 24.4.10 ו-3.5.10 הטריד המשיב את המתלוננת בכך שהתקשר אליה כ-113 פעמים ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו אל מכשיר הטלפון הנייד שברשותה.

בתאריך 3.5.10 בשעה 22:30 או בסמוך לה, התקשר המשיב אל המתלוננת והודיעה כי בכוונתו להגיע לביתה. כן איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה בכוונה להפחידה:

"אם לא תתני לי להיכנס אני אשרוף אותך ואת הבית ואם תזמיני משטרה אני אתפרע עליהם ולא אכפת לי לקבל חמש (5) שנים בפנים".

בהמשך לנסיבות לעיל הגיע המשיב לבית המתלוננת וביקש להיכנס לביתה.

טיעוני הצדדים –

המבקשת סבורה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

כן סבורה המבקשת כי בעניינו של המשיב קמה עילת מעצר, שכן המשיב הוא עבריין מועד אשר צבר לחובתו הרשעות רבות ואף ריצה עונש של מאסר בפועל.

נטען, כי המשיב גרוש מן המתלוננת מזה 7 שנים, במהלכן הטרידה, איים עליה ותקפה.

עוד נטען, כי כנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה.

נטען, כי המשיב מגלה יחס אובססיבי כלפי המתלוננת ואינו נרתע מצווי הרחקה וממאסרים על תנאי. משכך, קיימת סבירות גבוהה לחשש שאם ישוחרר יממש את איומיו.

בנוסף נטען, כי המשיב חסר כתובת מגורים קבועה וקיים חשש כי יימלט מאימת הדין.

מנגד, טען ב"כ המשיב כל שניתן לטעון לטובת מרשו.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, אולם סבר כי לא קיימת תשתית ראייתית בידי המבקשת להוכחת עבירת האיומים.

נטען, כי אודות עבירת האיומים העידה המתלוננת בלבד ולא קיימות תמיכות ראייתיות לגרסתה.