מדינת ישראל נ' ברי

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 3.6.12, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 14.1.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ב משה בירו, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 3.6.12, בסמוך לשעה 10:55, נהג הנאשם ברכב משא בתל אביב, ברחוב יגאל אלון, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב הפלמ"ח, נצפה על ידי עד התביעה כאשר אינו מאפשר להולכת רגל, שחצתה אותה עת את מעבר החציה המסומן על הכביש בכיוון נסיעת הנאשם, מכיוון מזרח לכיוון מערב והגיעה לפס השביעי מתוך 14 פסים, להשלים את החציה, המשיך בנסיעה וחלף על פניה. העד ציין כי שני כלי רכב שנסעו במקביל לנאשם עצרו.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני לא ראיתי הולכת רגל בזמן שהייתי על המעבר חצייה היא בדיוק חצתה את הכביש".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך הולכת הרגל חצתה בדיוק כשהגיע למעבר החצייה והוא לא יכול היה לעצור בשלב זה. הנאשם הודה כי היה רכב שעמד לפני מעבר החצייה וטען כי אם היו שני כלי רכב, היה עוצר אף הוא. לטענתו, הולכת הרגל הייתה בתחילת החציה ולא הגיעה לפס השביעי. לשאלת בית המשפט, השיב הנאשם כי לא ייתכן שלא הבחין בהולכת הרגל כיון שחצה לפני כלי רכב בעצרו במקביל אליו, כיוון שהוא נוהג ברכב גבוה, אך באותה נשימה אישר כי לא הבחין מהיכן הגיעה למעבר החצייה וטען כי כפי הנראה, בדיוק ירדה מרכב שעצר.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, מסלול נסיעת רכב הנאשם, הנתיב בו נסע, מיקום מעבר החצייה, רוחבו, הנקודה בה חלף רכב הנאשם על פני הולכת הרגל והעובדה כי כלי רכב אחרים עצרו לפני המעבר, על מנת לאפשר לה לחצות.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. באשר לקיומו של שוטר נוסף במקום, הרי שהעד נשאל והשיב כי אם היה איתו שוטר נוסף והוא לא ציין פרטיו בדו"ח, כנראה שהנ"ל לא הבחין בביצוע העבירה

גרסת הנאשם לא הייתה אחידה ועקבית. במועד ההקראה, טען הנאשם: "לא מודה. נהגתי במקום, לא היו הולכי רגל, רק כשהייתי על המעבר, הם התחילו לחצות. לפני המעבר עמד רכב שהוריד נוסעים". בדיון ההוכחות, התייחס הנאשם לקיומה של הולכת רגל אחת בלבד. נראה כי פרטי האירוע אינם זכורים לנאשם די הצורך.

מעדותו של הנאשם עולה כי לא הבחין כלל בהולכת הרגל לפני שחלף על פניה כאשר היא על מעבר החצייה וטענתו כאילו ירדה מרכב שעמד לפני מעבר החצייה, הנה בבחינת השערה בלתי מבוססת בלבד.

הנאשם הודה כי היה רכב שעמד לפני מעבר החצייה ואף טען כי אם היו שני כלי רכב, כנטען על ידי העד, היה עוצר את הרכב גם הוא. לא ברור לי מדוע נדרשים שני כלי רכב על מנת להביא לכך שהנאשם ימלא חובתו על פי דין ויאפשר להולכי רגל לחצות בבטחה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג , 14 פברואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה בלבד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: