מדינת ישראל נ' ברטגולץ

החלטה

בגזר הדין שניתן ביום 24.6.2012, נקבע, כי צו הסגירה ביחס לעסק המתואר בכתב האישום המתוקן, ייכנס לתוקף לא יאוחר מיום 24.6.13.

הגם שכך, ביום 3.11.13, כ-5 חודשים מתום המועד שנקבע לצו הסגירה, הוגשה בקשה דחופה להארכת מועד ביצוע צו הסגירה.

נטען בבקשה, כי נוכח אילוצים רפואיים שליוו את ב"כ המבקש, נבצר ממני להגיש את הבקשה במועד.

בהחלטת כב' השופט ברסלר מאותו יום, נקבע, כי על ב"כ המבקש להצביע על מקור סמכותו של בית המשפט להיזקק למתן ארכה בנסיבות מעין אלה.

תגובה כזו, אמנם הוגשה.

אומר כבר כעת, כי לטעמי, הגם שחוק רישוי עסקים אינו מחיל הוראה מקבילה לזו המצויה בסעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר הארכת מועד ביצוע הצו, מעת לעת, אם ראה בית המשפט לעשות כן, אין בכך כדי ללמד על קיומו של הסדר שלילי, וכי לבית המשפט קיימת סמכות טבועה להורות על הארכת כניסת צו הסגירה לתוקף.

הדבר עולה הן מעיון בהלכות משפטיות שיצאו תחת ידי בית המשפט העליון בנדון, והן נוכח הרציונל המלווה בקשות מעין אלה.

לטעמי, הסמכות קיימת גם במקרה דנא, כאשר הבקשה הוגשה בחלוף המועד לסגירת העסק, בהתאם להוראות גזר הדין.

ואולם, עצם קיומה של הסמכות, אינו מחייב כי בית המשפט יעשה בה שימוש.

נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אין בדעתי להיזקק לשאלת תום ליבו של המבקש כגורם המשפיע על שאלת היזקקותו של בית המשפט לבקשה, כמו גם לשאלה האם יש מקום להתנות בין ההליך דנא לבין התנאים הנדרשים לצורך שימור המבנה.

אף לא מצאתי בעת הזו להידרש לעובדה, שהבקשה נעדרת מועד מוגדר עד אליו חפץ המבקש כי תינתן ארכה בידו, ולרלבנטיות שיש לכך במתן החלטה מתאימה.

כאמור, די לי בעצם הסכמת הצדדים, ועל כן, אני מורה כי לאחר הפגישה שתיערך בין הצדדים, תגיש ב"כ המאשימה עמדתה עד ליום 20.1.2014, ותבאר, האם הגיעו הצדדים לכלל הסכמה שיש בה לייתר את הבקשה דנא, ולחילופין, האם הפערים שבין הצדדים מחייבים כי אדרש למתן החלטה.

על יסוד האמור, אקבע אופן המשך ניהול ההליך.

לעת הזו, ונוכח הדברים שנאמרו לעיל במרומז, איני מוצא מקום ליתן צו ארעי כמבוקש.

תזכורת פנימית – 25.1.2014.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשע"ד, 22/12/2013 במעמד הנוכחים.

יעקב דנינו, שופט

קלדנית: אילנית. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: