מדינת ישראל נ' ברודצקי ואח'

החלטה

1.מונחת לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המבקש, ארתור ברודצקי, ולביטול צו ההרחקה האוסר עליו להיכנס לסניף המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנצרת, מקום עבודתו של הנאשם, וכן ליתר סניפי המל"ל ברחבי הארץ.

המבקש מבסס בקשתו על הנימוק של "חלוף הזמן", וכן על קיום חלופה שיש בה, לדבריו, לאיין את המסוכנות העומדת ביסודו ותכליתו של צו ההרחקה.

2.כאמור בהחלטותיי הקודמות, כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, גניבה בידי מורשה, זיוף בידי עובד ציבור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון.

על פי המפורט בכתב האישום העבירות נעברו, לכאורה, במסגרת מעילה שביצע הנאשם בתפקידו, כפקיד במחלקת נכות כללית בסניף המוסד לביטוח לאומי בנצרת, וזאת תוך ניצול מידע שהגיע לידיו כעובד המל"ל והעברתו לידי הנאשמים האחרים בתיק, לרבות העברת מסמכים והזנת פרטי חשבונות בנק כוזבים, בידיעה כי מדובר בחשבונות בנק שנפתחו ללא ידיעת המוטבים תוך מעשי זיוף של הנאשמים 2 ו- 3.

המבקש והנאשמים 2 ו-3 מואשמים כי פעלו בצוותא לשלוח יד בכספי המתלוננות באמצעות פתיחת חשבונות בנק על שמן וללא ידיעתן, העברת כספי המל"ל המגיעים להן לחשבונות אלה ומשיכתם של הכספים מתוך החשבונות המזויפים תוך ביצוע מעשי זיוף נוספים.

3.צו ההרחקה האמור ניתן ביום 24.06.10 על-ידי כבוד הש' הלית סילש מבית משפט השלום בראשון לציון (מ"י 38948-06-10), וזאת במסגרת הליך של מעצר ימים שהתנהל שם טרם הגשת כתב האישום בבית משפט זה, והוארך לאחר הגשתו של כתב האישום.

4.המבקש טוען כי מאז הוצאת צו ההרחקה ועד היום לא ננקטו כנגדו הלכי השעיה או פיטורין, ושהמל"ל "מנצל", למעשה, את צו ההרחקה כדי לפגוע בזכויותיו כעובד ולשלול את זכאותו לשכר חלקי בתקופת ההשעיה. עוד נטען, כי על-פי הודעת המל"ל יינקט כנגדו הליך של השעיה אם וכאשר יבוטל צו ההרחקה, וכי המבקש עצמו מצהיר כי לא יתנגד להליך ההשעיה, ושעם נקיטתו ירחיק עצמו ממקום העבודה.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה, ומפנה להחלטות קודמות של בית משפט זה. לדבריה, המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה הינה החקיקה הפלילית, כששאלת ההשעיה נוגעת לתחום יחסי עבודה, המסור לסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

ביחס לנימוק של חלוף הזמן, המאשימה מציינת כי אין לקבלו, באשר החשש לביצוע עבירות דומות ושיבוש מהלכי משפט עודנו קיים. ביחס לטענה בדבר פתיחתם של הליכי השעיה עם ביטול צו ההרחקה, המאשימה מפנה למכתב של המל"ל בנושא זה, וטוענת כי כל שניתן ללמוד מן האמור הוא כי המל"ל אינו רואה לנכון לפתוח בהליכי השעיה כל עוד המבקש מורחק ממקום עבודתו, ושאין בדברים אלה משום התחייבות להשעות את הנאשם במידה ויבוטל צו ההרחקה, כאמור.

דיון

4.נדמה כי אין חולק על נכונות הקביעה כי על המבקש להיות מורחק ממקום עבודתו. השאלה העומדת על הפרק אינה האם יש מקום להורות על המשך הרחקתו, אלא באיזה אמצעי ראוי לנקוט לשם כך, האם באמצעות צו הרחקה או שמא יש להותיר את ההכרעה לפתחו של המל"ל, כמעסיקו של המבקש, על-פי תנאי ההעסקה והוראות התקשי"ר החלות בעניינו.

5.בהחלטתי מיום 07.02.11 (ת"פ 48104-08-11) קבעתי כי:

"אין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע בעניינים משמעתיים ולבחור בין סעד של "הרחקה" לבין סעד של "השעיה". בית משפט זה מוגבל להכרעה האם יש מקום לקבוע כי הנאשם יורחק פיזית ממקום עבודתו, כאשר ההשלכות האופרטיביות של קביעה זו על זכויותיו של הנאשם כעובד, מקומן להתברר בבית הדין המשמעתי ובבית-הדין לעבודה".

לא מצאתי בנימוקי המבקש דבר שיש בו להצדיק חזרתי מן הקביעה הנ"ל. ככל שיש בפיו טענות נגד התנהלות המל"ל ופגיעה בזכויותיו כעובד, מן הראוי כי יפנה לערכאות המתאימות, שבית משפט זה, בשבתו כדיין מעצרים, אינו נמנה עליהן.

6.ביחס לנימוק של "חלוף הזמן", לא מצאתי כי יש בו ממש, שכן המבקש עצמו מסכים כי עליו להיות מורחק ממקום העבודה.

7.לסיכום, אני דוחה את הבקשה.

ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: