מדינת ישראל נ' ברגות

הכרעת דין וגזר דין

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה וזאת על שום שלפני כ-3 שנים הפקיד לחשבון הבנק שלו המחאה גנובה בסך 11,800 ₪. ההמחאה חוללה בשל פגם בחתימה ולא שולמה.

הנאשם כבן 45 ואין לו הרשעות קודמות.

בהתאם להסדר הטיעון לא הורשע הנאשם ושירות המבחן התבקש להגיש תסקיר בעניינו. מהתסקיר עולה כי הנאשם אדם נורמטיבי, אב למשפחה ומנהל עסק עצמאי של תשתיות צנרת וקווי מים וביוב ומגלה יציבות תעסוקתית וגם משמש כראש משפחה לאישתו ולילדיו באופן תקין לחלוטין.

הנאשם נטל אחריות למעשיו, אם כי מתיאור גישתו כמפורט בתסקיר עולה כי הוא נוטה למזער מחומרת מעשהו ומכיר רק בכך כי לא גילה זהירות ותשומת לב. קצין המבחן לא סבר כי יש צורך בטיפול כלשהו וכן הביע חשש כי הרשעתו עלולה לפגוע בהמשך התפתחותו המקצועית. אשר על כן, ממליץ קצין המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולחייבו בביצוע של"צ בהיקף של 200 שעות.

התובעת מבקשת להרשיע את הנאשם. לטענתה יש לראות בתסקיר קצין המבחן המלצה בלבד שאיננה מחייבת את בית המשפט. לשיטתה, אין בנסיבות העניין כדי להצדיק הימנעות מהרשעה על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ועל כן מבקשת היא כאמור להרשיעו.

הסנגור מבקש לאמץ בעניין ההרשעה את עמדת שירות המבחן ומדגיש את עברו הנקי של הנאשם וכן את הודאתו שחסכה זמן שיפוטי ואת שאר הנסיבות המתוארות בתסקיר קצין המבחן.

צודקת התובעת בדבריה ולפיהם המלצת שירות המבחן כשמה כן היא, המלצה בלבד, ואין היא מחייבת את בית המשפט השם לנגד עיניו מערכת שיקולים רחבה יותר מאשר עניינו של הנאשם עצמו. כידוע, הכלל הוא כי נאשם שביצע עבירה יורשע בגינה, למעט מקרים חריגים שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים:

האחד, אין בהימנעות מהרשעה כדי לפגוע באינטרס הציבורי של ענישה ראויה בגין ביצוע עבירות. והשני, יש בהרשעה כדי לגרום לנאשם נזק החורג מן הראוי בנסיבות העניין.

ככלל, עבירות מרמה מחייבות הרשעה ואף ענישה משמעותית. מדובר בעבירות הפוגעות במרקם החיים הכלכליים ואין מנוס מלהרתיע את מי שנוקט או אף מנסה לנקוט בדרכים כאלה.

אכן, מדובר בנסיבות העניין במקרה שאינו מן החמורים ביותר מסוגו בהתחשב בעובדה כי השיק לא שולם בסופו של דבר וממילא מדובר בניסיון בלבד, אך עם זאת, מדובר בעדיין במעשה שנועד להשגת רווחים בדרך לא חוקית.

ישנם מקרים שבהם ניתן להימנע מהרשעה גם בעבירה זו. אינני משוכנעת שהמקרה שבפניי הוא המקרה הראוי ומכל מקום סבורני כי אין להימנע במקרה זה מהרשעתו של הנאשם ולו משום שהתנאי השני אינו מתקיים. כאמור הנאשם, כבן 45, בעל עסק עצמאי ומבוסס ולא הובאה בפניי ולא ראשית ראיה לנזק החריג העלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה מעבר לנזק הטבעי והסביר הנגרם לכל נאשם המורשע.

לאור האור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

אשר לעונשו של הנאשם: זהו המקום להביא בחשבון את כל הנסיבות המקלות העומדות לזכות הנאשם ובהן עברו הנקי, הודאתו המיידית שחסכה זמן שיפוטי, העובדה כי לא נגרם נזק כספי כתוצאה מן העבירה.

התובעת מבקשת לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ממושך מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן. סבורני כי בנסיבות העניין אין מקום למצות את הדין עם הנאשם ולהחמיר עימו במידה המבוקשת על ידי התובעת ודי במאסר על תנאי שיהיה מידתי בנסיבות העניין, בצירוף קנס וצו של"צ. בהיעדר נזק כלכלי אינני רואה כל טעם לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:

1. מאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק העונשין.

2. קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים, שווים

ורצופים החל מיום 1.5.10. במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולו

לפרעון מיידי.