מדינת ישראל נ' ברברי

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של שהייה שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה"), העסקת תושב זר שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל והתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 19.2.11 העסיק הנאשם בבית בטייבה שני תושבים זרים בעבודות צביעה, הכל בעוד הוא עצמו שוהה באופן בלתי חוקי בישראל. כשהגיעו שוטרים למקום וביקשו ממנו להזדהות, הזדהה בפרטיו של אחיו, והמשיך בכך בעת שנחקר במשטרה.

2.במסגרת ההסדר החלקי המקורי, סוכם כי התביעה תעתור להשתת עונש מאסר בפועל בן 5 חודשים, מאסר על תנאי וקנס על סך 3,000 ₪, ואילו הסנגור יהיה רשאי לטעון באשר לעונש המאסר בפועל. בהמשך ההליך, נתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם ומספר חוות-דעת מאת הממונה על עבודות השירות. בסופו של יום, נוכח מעמדו הלא מוסדר בארץ, אין אפשרות להשמתו בעבודות שירות.

3.יצויין עוד, כי הנאשם נתון בתנאי "מעצר בית מלא" למעלה משנתיים, נוכח הימשכות ההליך בעניינו.

לחובתו של הנאשם 9 הרשעות קודמות (ת/1), לרבות מבתי משפט צבאיים, מהשנים 1983 ועד להרשעתו האחרונה משנת 2002 בגין כניסה לא חוקית בישראל, ובמגוון עבירות לרבות עבירות מין בשנות ה – 90'.

4.ייאמר, כי שליחתו של הנאשם לתסקיר לא נועדה על-מנת לגבש דרכי טיפול, אלא לצורך ניתוח נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, אשר מרכז חייו בישראל. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 47, נולד בשטחי הרשות הפלסטינית ועבר לגור בטייבה לפני כעשרים שנה. הוא נשוי, אב לארבעה בנים, כולם מתגוררים בטייבה ואינם נושאים תעודות זהות ישראליות. למרות הקשיים, דאג לגידול וחינוך ילדיו במסגרות בעיר טייבה, ואף מסר כי אחד מילדיו מתכנן להתחיל לימודים אקדמאיים בארה"ב בסיוע קרוב משפחה. הנאשם התקשה לשתף את קצינת המבחן בנסיבות עזיבתו את שטחי הרשות ומעברו לישראל, אך הדגיש כי קיים איום ממשי על חייו בשטחי הרשות. לדבריו, הרשויות השונות מודעות לכך שהוא מתגורר בטייבה ומאפשרות את שהייתו בארץ. הנאשם שיתף את קצינת המבחן בקשייו נוכח העדר תעודת זהות ישראלית ברשותו, וכן במצוקה הכלכלית מאז מעצרו ושהייתו ב"מעצר בית" לתקופה ממושכת, כשאשתו עובדת בניקיון ונושאת על עצמה את נטל הפרנסה. באשר לעבירות, הנאשם קשר את עצמו לביצוען אולם בלטה נטייתו לצמצם ולטשטש את הבעייתיות בהתנהלותו, לרבות הסתבכויותיו בעבר. קצינת המבחן מציינת, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על ביצוע העבירות בצורה ישירה ולתת הסבר להתנהגותו, תוך שהוא רואה עצמו קורבן לנסיבות חייו.

הנאשם הדגיש בפני קצינת המבחן את הפגיעה הקשה שתהא למשפחתו כתוצאה משליחתו אל מאחורי סורג ובריח ואפילו בדרך של עבודות שירות.

קצינת המבחן התרשמה כי המדובר באדם קשה יום, ממוקד בעצמו ומתמודד עם תחושות דחייה, בדידות וחוסר שייכות. במפגש עימה היה קונקרטי ושטחי בהתייחסותו לנסיבות חייו המורכבות והתקשה להעמיק בקשייו הרגשיים ולדפוסי התנהגותו המכשילים לרבות התייחסות למעורבותו בפלילים שאפיינה את חייו לאורך השנים.

על כן, אין בידי קצינת המבחן לבוא בהמלצה בעניינו.

5.בישיבות הטיעונים לעונש, ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת מעשיו של הנאשם, אשר העסיק תושבים זרים בעודו שוהה בלתי חוקי בעצמו, תוך שהערים על אנשי אכיפת החוק. כן הפנתה לדפוסיו הבעייתיים העולים בתסקיר. עוד הדגישה את עברו הפלילי של הנאשם, כאשר דווקא בנסיבותיו אין מקום לאפשר מתן גושפנקא לשהייתו בארץ באמצעות ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות (כשאף הגישה את הנחיות פרקליט המדינה לעניין זה – ת/2). ב"כ המאשימה ציינה, כי לו מדובר היה בנאשם אזרח ישראלי, עתירת המדינה היתה למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, אך בסופו של יום עומדת היא על העתירה שהוצגה במסגרת ההסדר המקורי.

6.ב"כ הנאשם חזר ותיאר את נסיבות חייו של הנאשם, אשר מרכז חייו וחיי ילדיו בישראל. הזכיר, כי עם מעברו לישראל היה בידי הנאשם אישור שהייה. הסנגור שב והדגיש כי מדובר באדם שמרכז חייו וחיי משפחתו במדינת ישראל מזה שנים רבות, ולכן יהא נכון לשלוח אותו לממונה על עבודות השירות לשם בדיקת התאמתו לריצוי עונשו בדרך זו. עם הגעת חוות-הדעת הסופית, עתר הסניגור לבית-המשפט להשתמש בסמכותו ולהורות על ריצוי העונש בדרך זו למרות האמור בחוות-הדעת, לחילופין להפנותו לשירות המבחן לבניית תוכנית של"צ, ולחילופי חילופין להסתפק בהשתת מאסר על תנאי לצד קנס מכביד מעבר למה שהוסכם. חזר וטען, כי המדובר בנאשם שהודה במיוחס לו, שוהה תקופה ממושכת ביותר בתנאי "מעצר בית מלא", ועל הענישה להיות מידתית לעבירות שביצע.

7.בדברו לבית-המשפט תיאר הנאשם את מציאות חייו וחזר והדגיש כי מרכז חייו בטייבה, ילדיו נולדו וגדלו בארץ, תיאר את מצב ילדיו, הביע חרטה על מעשיו אשר לדבריו לא יישנו. עוד הדגיש כי מצוי בתנאים מגבילים למעלה משנתיים, ותיאר את הנזק שייגרם לו ולמשפחתו במידה ויישלח אל מאחורי סורג ובריח.

8.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי מעשיו של הנאשם מחייבים העברת מסר מוחשי. הנאשם, אשר בעצמו אינו בעל מעמד חוקי בישראל, העז להעסיק שני תושבים זרים במצבו, ובהמשך אף היקשה על עבודת אנשי אכיפת החוק. במעשיו אלו פגע בבטחון הציבור, כאשר מהתסקיר עולה כי אינו מפנים באופן מלא את תוצאות והשלכת מעשיו. לחומרה יש לציין עוד, כי כפי שהדברים עולים באופן ברור מגליון הר.פ., אין המדובר בהסתבכות ראשונה עם החוק, כאשר הנאשם חוזר לסורו והרקע לביצוע עבירות חוזרות נותר לוט בערפל נוכח חוסר יכולתו לשתף את שירות המבחן.

9.כפי שציינה ב"כ המאשימה, העונש הראוי כגמול על מעשיו של הנאשם לצד נסיבותיו האישיות, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, הינו עונש ממשי של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בנוסף לרכיבים הנלווים המוסכמים. לכך אף הסכים הנאשם בעצמו וסניגוריו.

10.אלא, שכאמור, בסופו של יום אין מקום לאפשר ריצוי העונש בדרך זו בשל מעמדו הבלתי חוקי של הנאשם בישראל, לאור הנסיבות שצויינו בחוות-דעת הממונה האחרונה. מקובלת עליי הגישה, לפיה אין מקום שבית-המשפט יתן יד להכשרת המצב באמצעות מתן הוראה לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות בניגוד לחוות-דעת הממונה. כך הם פני הדברים גם באשר לאפשרות להבנות עבורו תוכנית של"צ.

11.עם זאת, כאשר נדרשת אני להכריע בדבר הענישה הראויה לנאשם, איני יכולה להתעלם מהמציאות בה הוא חי במהלך שנים, ולנקוט כלפיו בדרך של ענישה שתהא לא מידתית למעשים שביצע. במסגרת שיקולי הענישה, לא ניתן להתעלם מהמציאות לפיה הנאשם חי מעל לעשרים שנה בטייבה, מרכז חייו בישראל, כאשר ילדיו כולם נולדו והתחנכו בישראל. במהלך ההליך ניתן היה לראות, כי אכן יש בסיס לטענתו לפיה הרשויות – לרבות המשטרה – מודעים ומקבלים את דבר שהייתו בישראל, כאשר הנאשם אכן ניגש לתחנת המשטרה המקומית וקיבל סיוע בהליכי הזיהוי מול הממונה על עבודות השירות.

12.עוד לא ניתן להתעלם מהעובדה המכרעת, לטעמי, לפיה הנאשם שוהה בתנאים של "מעצר בית מלא" למעלה משנתיים, מבלי שדווח על הפרות. שלילת החירות במשך תקופה כה ארוכה בהמתנה לגזר-דינו מטה את הכף לטובת ההכרעה שכיום, עם חלוף הזמן, לא יהא זה מידתי לשלחו אל מאחורי סורג ובריח. לכך יש להוסיף, כי המדובר בנאשם שהודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, כאשר במהלך שנים רבות לא הסתבך בפלילים וריצה עונש מאסר קצר לפני למעלה מעשר שנים.

13.על כן, באופן חריג, ולפנים משורת הדין ומדיניות הענישה הנוהגת, הכרעתי היא כי יש מקום להסתפק בהטלת ענישה צופה פני עתיד בלבד, כשהמסר העונשי המתאים יועבר באמצעות השתת קנס מכביד.

14.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות של העסקת תושב זר שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל ו/או התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין.