מדינת ישראל נ' ברבי(אסיר) ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 ( להלן: "חוק התכנון והבניה" ).

2. המדובר במקרקעין הידועים כגוש 7932 חלקה 274 בשד' בן צבי 75 בנתניה. המקרקעין הינם בבעלות עיריית נתניה ומוגדרים על-פי תכנית מפורטת נת/ 537 כשטח

ציבורי פתוח. על-פי תכנית מתאר נתניה נת/7/400 מסווגת הקרקע כקרקע למגורים.

3. לטענת המבקשת, במקרקעין בנויים מבנים הכוללים מבנה עיקרי בגודל של כ 120- מ"ר, מטבח ומחסן בגודל של כ 18- מ"ר ורחבת בטון מרוצפת בשטח של כ 85- מ"ר ( להלן: "המבנים" ).

4. אין חולק כי המבנים נבנו בלא היתר בניה כדין ע"י המשיב 1 בשנת 2005 וכי הם משמשים למטרה מסחרית של מכירה ושל הכנת מזון ומוצרים נלווים. המשיב 1 היה מפעילו של העסק מאז הקמתו ועד למעצרו באוגוסט 2012.

העובדות הדרושות לעניין –

5. ביום 5.9.05 נחתם בין המשיב 1 לבין עיריית נתניה מסמך שכותרתו "הצהרה וכתב

התחייבות" ולפיו התחייב המשיב 1 להקים במקרקעין "כפרייה" בשטח שלא יעלה 36 מ"ר ולא לעשות בהם שימוש לכל מטרה אחרת.

6. במהלך חודש ספטמבר 2005, עוד בטרם הגישו בקשה להיתר או כל הליך תכנוני אחר, החלו המשיבים ביציקת רצפת בטון בשטח של כ 54- מ"ר במקרקעין. ביום 21.9.05 הוציאה הוועדה המקומית נתניה למשיב 1 מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים עקב בניית מבנה בשטח 54 מ"ר ללא היתר.

7. ביום 7.12.2005 הגיש המשיב 1 לוועדה המקומית של עיריית נתניה בקשה להקמת

קיוסק במקרקעין. בבקשה מצוין כי השימוש המיועד הינו "מסחרי" והשטח המבוקש

הינו 38.76 מ"ר. באותו יום, החליטה ועדת המשנה של הוועדה המקומית לאשר הקמת קיוסק בשטח של 39.10 מ"ר, בתוספת פרגולת עץ מסביב בשטח של 33.75מ"ר ומשטח מרוצף מסביב, זאת בכפוף לתיקון שטחים בתוכנית, לקבלת האישורים הנדרשים מהרשויות השונות ולחתימת בעל הנכס.

8. מן המסמכים שצורפו מטעם המשיבים עולה כי במהלך חודש מרץ 2012 הוגשה מטעם המשיבים בקשה עדכנית להיתר בניה בנוגע למבנים נשוא הבקשה.

9. ביום 20/8/12 נעצר המשיב 1 ע"י משטרת ישראל בחשד לדריסתן והפקרתן של שלוש נשים במהלך תאונת דרכים בעיר נתניה. בעקבות מעורבות המשיב 1 בתאונה הקשה, פנתה משטרת ישראל ליחידה הארצית לפיקוח על הבניה ובקשה לבחון אכיפת דיני התכנון והבניה בנוגע למקרקעין נשוא הבקשה ( ראו עדות המפקח מר ממן ע' 18 ש' 1 ואילך ).

לטענת מר מרטן, המטפל בתכניות הבניה מטעם המשיבים, הוגשה תכנית מתוקנת על פי הנחיות העירייה, בסמוך לאחר התאונה, ברם נאמר לו שנתקבלה הנחיה שלא לטפל בתיקו של המשיב 1 ( ע' 22 ש' 9-14 ). מטעם המבקשת לא הובאו ראיות בנוגע לשלבי הטיפול ובנוגע לעמדת העירייה באשר לבקשת המשיבים לקבלת היתר בניה.

10. המבקשת צרפה לבקשתה תצהיר, תמונות ושרטוט שנערכו ע"י המפקח, מר ממן, ביחס למבנים נשוא הבקשה. דא עקא, לא צורפו לבקשה תכניות המתאר החלות על המקרקעין ומפת מדידה של מודד מוסמך. המפקח ממן העיד בבית המשפט ונחקר ע"י ב"כ המשיבים.

תמצית טיעוני הצדדים –

11. לשיטת המבקשת, חלפו למעלה מחמש שנים מעת סיום הבניה הבלתי חוקית ולפיכך התיישנה העבירה של בניה ללא היתר, כך שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 212(5) לחוק. עוד גורסת המבקשת כי מתקיים אינטרס ציבורי ברור ומובהק במתן הצו נוכח העובדה שמדובר בבניה פיראטית ללא היתר, בהיקף משמעותי, אשר עלולה ליצור אנדרלמוסיה תכנונית, כאשר אופי השימוש אינו תואם את אופי המקום והתכניות החלות לגביו ( ר' סעיף 28 לבקשה ). לא למותר להוסיף, כי בפיו של ב"כ המבקשת לא היה הסבר לשאלה מדוע נמנעה עיריית נתניה מלנקוט בצעדים משפטיים כנגד המשיבים במהלך תשע השנים שחלפו מאז הקמת המבנים ( ר' ע' 8 ש' 9 ). במהלך הטיעונים שנשמעו בפניי, מיקד ב"כ המבקשת את טיעוניו בכך שהאינטרס הציבורי המרכזי המתקיים במקרה דנן, הנו היעדר היתר בניה למבנים נשוא הבקשה.

12. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי עפ"י חוק התכנון והבניה, עבירת השימוש שלא כדין בנכס טרם התיישנה, כך שאין מתקיימים תנאיו של סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה ( ע' 2 ש' 8 ). יתרה מכך, ב"כ המשיבים הפנה לפסיקה הקיימת וטען בהתבסס עליה כי אין אינטרס ציבורי בהריסת המבנה. זאת, נוכח העובדה שלא הוכח כי קיומו של המבנה עומד בניגוד לתכניות החלות במקום ולא הוכח כי המבנה מהווה מטרד או סכנה לציבור. עוד הדגיש ב"כ המשיבים את השיהוי הרב בהגשת הבקשה מטעם הרשות, מה שמלמד לשיטתו על חוסר תום לב ועל הגשת הבקשה ממניעים זרים שאינם נוגעים לדיני התכנון והבניה. עוד יצוין, כי לשיטת המשיבים, נתוני המבנים כפי שהם מופיעים בבקשת המבקשת, אינם משקפים נאמנה את המצב בשטח ולא הובאו ראיות מספקות מטעם המבקשת בנושא האמור. המשיבים הדגישו בטיעוניהם כי הבקשה שהגישו לקבלת היתר בניה בשנת 2012 טרם נדונה ע"י הוועדה המקומית, ברם היא עולה בקנה אחד עם התכנית שהוגשה ואושרה בעבר ע"י הוועדה. בהינתן עובדה זו, אין מקום למהר ולהרוס את המבנה. לבסוף, נטען מטעם המשיבים כי השקיעו לאורך שנים משאבים רבים בבניית המבנים והם מהווים מקור פרנסה הן למשיבים והן למשפחות עובדיהם.