מדינת ישראל נ' בראנץ(עציר) ואח'

החלטה

דיון זה נקבע בהמשך לדיון שהתקיים בפני כב' השופטת שבח ביום 17.7.13, בשבתה כשופטת תורנית, בה נדונה סוגיית שחרורו של המשיב ממעצר על פי החלטת כב' השופט רובינשטיין מבית המשפט העליון, בבש"פ 3610-13 שניתנה ביום 30.5.13.

לפי החלטת בית המשפט העליון, בסעיף טז' להחלטה נקבע:

"בשקלול כל אלה נראה לי בסופו של יום, מחד גיסא, כי אין לנעול את הדלת בפני חלופה, אך מנגד, נוכח המסוכנות הרבה העולה מן העבירה ומן העבר, עליה להיות הדוקה יותר שבגדר האפשר. זאת – לרבות מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, פיקוח בכל רגע נתון על ידי מפקחים שיאושרו, הפקדות וערבויות גבוהות כאלה שיוציאו מלבו של העורר (ומלב מפקחיו) מחשבות הפרה או מתן יד לה חלילה, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ואפשרות המשטרה לבקר לוודא קיום החלופה".

מאז החלטת בית המשפט העליון התקיימו מספר דיונים והוגשו מספק תסקירים לבית המשפט, שבכולם בחן שירות המבחן את חלופות המעצר המוצעות – הכל מתוך כוונה לבחון האם יש באלה כדי להשיג את מטרת המעצר ולעמוד באותם תנאים מחמירים ומקפידים שנקבעו על ידי כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו דנן.

למרבה הצער, במספר דיונים שהתקיימו עד כה חזר בית המשפט, פעם אחר פעם, על אותן קביעות לפיהן אין בחלופות המעצר המוצעות כדי לעמוד באותם תנאי שחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט העליון, והדיון נדחה מעת לעת, על מנת לאפשר למבקש להציע עוד ועוד חלופת מעצר.

גם בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת שבח, כאמור, נדונה אותה סוגיה, זאת לאחר שהוצעו שתי חלופות על ידי המבקש – חלופה אחת בבית בן דודו, וחלופה נוספת ב"בית חם למכור" כאשר שירות המבחן באותו תסקיר פסל את החלופה השניה משתי סיבות: הראשונה – הואיל ומדובר במוסד למכורים שתקופת השהייה בו מוגבלת; מוסד שאינו מוכר ואינו מפוקח ומשכך אינו מתאים לשמש חלופת מעצר. סיבה השניה – שהמבקש אינו סובל מבעיית התמכרות ולכן המסגרת אינה מתאימה עבורו.

בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן במלואה, זאת לאחר שהוצגו בפניו מספר החלטות של בתי משפט מערכאות שונות, לרבות בית המשפט העליון, בהם שוחררו נאשמים לאותה חלופת מעצר חרף העובדה שלא היה מדובר בהכרח בנאשמים מכורים לסמים וחרף ההמלצה השלילית של שירות המבחן. כב' השופטת שבח הורתה לשירות המבחן לבחון פעם נוספת את המוסד, במובן זה האם המוסד מוכן לקלוט את המבקש, והאם המוסד בחן את מועמדותו של המבקש.

כמו כן, הורה בית המשפט לשירות המבחן לבחון את החלופה השניה בבית בן דודו של המבקש שאמור לשמש כחלופת מעצר.

לדיון היום הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן שעמד באותן שתי המשימות שהוטלו עליו על ידי בית המשפט: תחילה, בחן ובדק את חלופת המעצר הראשונה בבית בן דודו של המבקש, וכבר בראשית הבדיקה התברר שאין מדובר בחלופה רלוונטית, וזו אף הוסרה מעל הפרק על ידי משפחת המבקש לאור אי-יכולתו של בן הדוד לעמוד בתנאי הפיקוח התמידי.

באשר לחלופה במוסד, התברר לשירות המבחן שאכן נציג המוסד הגיע לבית המעצר ופגש במבקש, ונציג המוסד אף הביע נכונות לקבל את המבקש לטיפול במסגרת המוסד, בתנאי מעצר בית למשך 45 ימים, ובשלב שני העברתו לטיפול בקהילה למשך 9 חודשים.

יצויין, שהמבקש - מזה כשנה וחצי - מטופל באישור באמצעות קנאביס רפואי, זאת עקב בעיות רפואיות מהן הוא סובל.

שירות המבחן התרשם שאין מדובר במסגרת שהולמת את צרכיו של המבקש, ובוודאי שהמבקש אינו מתאים לטיפול בקהילה בהמשך הדרך. עוד הוסיף שירות המבחן, כי מדובר במסגרת פרטית הפועלת ללא פיקוח של משרד הרווחה; לא מתקיים כל מעקב או דיווח אודות איכות הטיפול ומאפייניו; השהות במוסד כרוכה בתשלום של 6,000 ₪ והוא נועד לטווח קצר של 45 יום, ועל כן בסיכומו של דבר שירות המבחן סבור שהחלופה אינה מתאימה למצבו של המבקש ועל כן אין הוא יכול להמליץ על שחרור לחלופה זו.

שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בפני היום, כל אחד חזר והדגיש את טיעונו, כאשר ב"כ המבקש הפנה את בית המשפט להחלטת בית המשפט העליון, מפי כב' השופט רובינשטיין, אשר הורה לפני כחודשיים על אפשרות שחרורו של המבקש ממעצר לחלופה שאמורה להשיג את מטרת המעצר, היינו – פיקוח על המבקש משך כל שעות היממה על ידי מפקחים, מבלי להתנות את השחרור בהיות המוסד שאמור לפקח עליו הוא מוסד מוכר, מוסד גמילה או מוסד טיפולי, כפי שנוהג בית המשפט במקרים אחרים, אלא שבמקרה זה השחרור נועד להשיג מטרה אחת של פיקוח על תנועותיו של המבקש, הא ותו לא, וזאת כדי למנוע המשך מסוכנות כלשהי מצד המבקש.

עו"ד זילברשלג הציג בפני בית המשפט את אותן החלטות בהן הורו בתי משפט אחרים על שחרור נאשמים לחלופה המוצעת במקרה זה, היינו – מוסד "בית חם", חרף העובדה שבתי המשפט היו מודעים להעדר המלצה של שירות המבחן לשימוש בחלופה זו.

ב"כ המדינה התנגדה נמרצות לשחרור המבקש לחלופה המוצעת, מאותם טעמים שפורטו על ידי שירות המבחן בתסקירו, והפנתה אף היא להחלטת בית המשפט העליון, מפי כב' השופט סולברג שדחה את העתירה לשחרור למוסד "בית חם" מאותם טעמים שפורטו על ידי שירות המבחן בתסקיר שלפני היינו: המרכז הטיפולי, עניינו בשיקום אנשים המכורים לסמים, והמבקש אינו מכור לסמים (למעט שימוש בסם הקנאביס, על פי היתר רפואי); המרכז לא יכול לתת מענה למשך כל תקופת המשפט ומיועד לקלוט אנשים עד לתקופה של 45 ימים, השהות במרכז כרוכה בתשלום כספי גבוה ולפיכך עלול להיווצר ניגוד עניינים למרכז במקרים בהם המבקש יפר את התנאים".

משבאתי להכריע בבקשה עצמה, מצאתי את עצמי נזקק שוב לבחינת החלטתו של כב' השופט רובינשטיין, שניתנה לפני כחודשיים ימים, ובה הורה כאמור על החזרת הדיון לבית משפט זה לצורך בחינת אפשרות שחרור המבקש בתנאים מגבילים, תוך שהוא מציין אף את מידת הפיקוח הנדרשת מחלופת המעצר לצורך שחרור המבקש.

עוד ראיתי לציין, שהחלטת כב' השופט רובינשטיין ניתנה רק לאחר שערר שהוגש על ידי שותפו של המבקש התקבל בבית המשפט העליון וזה הורה על שחרור השותף (אותו אחר שירה בקורבן, היכה אותו, רדף אחריו ורק מעצור באקדח מנע מהאחר את האפשרות של המשך ירי על הקורבן) בתנאים של מעצר בית מוחלט וערבויות כספיות, יש להניח שמן הסתם להחלטה זו ניתן משקל במסגרת שיקוליו של בית המשפט העליון שדן בעניינו של המבקש.

משבאתי להכריע האם החלופה המוצעת היא אכן חלופה ראויה, הרי על פניו נראה שהתשובה היא שלילית.

מדובר בחלופה לתקופה של 45 ימים, שלאחריה אמור המבקש לעבור לטיפול בקהילה למשך 9 חודשים, אך לבית המשפט לא הוצג כל מסמך מטעם אותה קהילה בדבר בדיקת התאמתו של המבקש לטיפול בקהילה, בייחוד כאשר מדובר במי שאינו מכור לסמים, למעט כאמור, אותו סם קנאביס שניתן למבקש על פי היתר של משרד הבריאות נוכח מחלת עור ממנה סובל המבקש, מחלה שבעטייה נגרמים לו כאבים שעל פי המלצת הרופאים הטיפול בקנאביס מקל מכאבים אלה.