מדינת ישראל נ' בר

החלטה

1.הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב אישום מתוקן על פיהן ביום 9/3/12 הפר הוראה חוקית אשר ניתנה על ידי בימ"ש, בכך שנכנס לביתה של אשתו וזאת בניגוד לאותה הוראה אשר אסרה זאת עליו.

2.בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה הנאשם בעובדות אלה ובהחלטה מיום 21/4/13, קבעתי כי ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, עבירת הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

3.בהתאם להסדר שבין הצדדים נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן אשר בין היתר התבקש לבחון שאלת הרשעתו. הצדדים הסכימו כי "המלצתו של שירות המבחן תחייב את הצדדים בטיעוניהם".

4.שירות המבחן ערך תסקירו, אשר בו ציין כי באשר לעניין ההרשעה, קצין המבחן התלבט. מחד, ציין את עמדתו הקורבנית של הנאשם וכי בהעדר טיפול קיימת סבירות להישנות התנהגות פוגענית בעתיד. מאידך, מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, שומר על גבולות החוק ונעדר הרשעות קודמות.

במצב דברים זה שירות המבחן לא גיבש עמדתו בשאלה זו.

5.הצדדים חלוקים לשאלת השלכות אי גיבוש העמדה על ידי שירות המבחן על ניהולו של תיק זה נוכח ההסדר ביניהם. טוענת המאשימה באמצעות בא כוחה, כי בהעדר עמדה של שירות המבחן על ביהמ"ש להכריע ועל ביהמ"ש לנהוג על פי ההלכה הידועה במסגרתה רק במקרים חריגים לא ירשיע אדם שהודה בביצוע העבירה.

לעומתו טוען הסניגור כי ישנה הסכמה על פי מסקנות התסקיר ייקבעו את שאלת ההרעה. לאור התסקיר יש ספק וכנהוג בתיק הפלילי, הספק פועל לטובתו של הנאשם.

6.אינני מוצאת כי מדובר במקרה זה בספק. מדובר במצב בו הצדדים הפנו את שאלת ההכרעה בשאלת הרשעתו של הנאשם לגורם אחר, שירות המבחן ולמסקנותיו. בהעדר מסקנות של שירות המבחן לא ניתן לפעול על פי ההסדר שבין הצדדים. אין זה מצב בו בפני שירות המבחן קיים ספק, או בפני השופט קיים ספק, אלא מצב בו שירות המבחן פשוט לא גיבש עמדתו.

7.לפיכך יש לבחון את שאלת ההרשעה או אי ההרשעה על פי ההלכות הנוהגות.

בע"פ 20803/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל נקבע כי הימנעות מהרשעה בהתאם לסעיף 71 (א) (ב) לחוק העונשין, אפשרית בהצטבר שני גורמים. על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקול הנאשם וכן סוג העבירה מאשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

8.במקרה זה באשר לעבירה, מדובר בעבירה אשר יש להתייחס אליה בחומרה רבה בהיותה עבירה מבטאת זלזול ברשויות החוק ומציבות את הנאשם כמי אשר מורא ביהמ"ש אינו פועל עליו. היה ובתי המשפט ורשויות האכיפה יקלו ראש בעבירות הפרת הוראה חוקית, קל וחומר זו אשר נועדה להגן על אדם, נימצא חותרים תחת היסודות עליהם אנו נשענים.

9.יחד עם זאת, במקרה זה מדובר במי אשר נעדר עבר פלילי. העבירה בוצעה לפני למעלה משנה וחצי ומאז מנהל אורח חיים נורמטיבי, כפי שעשה גם קודם לכן. עמדת המתלוננת כפי שהובאה בפני שירות המבחן גם כן מציינת כי על אף הקושי הקיים לנאשם, מכבד הוא את הגבולות.

10.במצב דברים זה מוצאת אני כי עצם ניהולו של ההליך הפלילי שימש להרתעת היחיד ואף להרתעת הרבים. במקרה זה, על אף שקורבן העבירה הינו שלטון החוק ומי שניזוק בפועל מן העבירה הינו המתלוננת אשר הביעה עמדה חיובית בפני שירות המבחן.

11.באשר לפגיעה בנאשם, נכון הוא כי קשה להצביע כעת על פגיעה קונקרטית בגין הרשעה. יחד עם זאת, הנאשם הנעדר הכשרה מקצועית ועושה לפרנסתו ולפרנסת ילדיו עלול להינזק ביכולת פרנסתו, עם כל מגבלה שתוטל עליו. במקרה זה גם שירות המבחן ציין כי הרשעה בתיק זה עלולה לפגוע בסיכוייו העתידיים במעגל התעסוקה.

12.כאשר מדובר באדם נעדר עבר פלילי, הרי שאלת ההרשעה, קרי הפיכתו מאדם ללא עבר פלילי לאדם בעל עבר הינה גורלית. במקרה זה כאשר בפני ביהמ"ש אפשרויות ענישה ללא הרשעה, דומה בעיני כי הרשעתו תיצור ענישה לא מידתית לנסיבות מקרה מסויים.

13. לאור האמור לעיל, מוצאת אני לנכון שלא להרשיעו.

14.בהתאם להמלצת שירות המבחן הנני משיתה על הנאשם של"צ בהיקף 140 שעות בהתאם לתוכנית שיגיש שירות המבחן לאישור ביהמ"ש וזאת עד ליום 1/12/13.

המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום ג' כסלו תשע"ד, 06/11/2013 במעמד הנוכחים.