מדינת ישראל נ' בר-אל אוזנה

החלטה

בפני בקשת המבקש לפסילת שופט, בקשה אשר נשענת על אימרות שנאמרו לכאורה ע"י המותב

בתיק ביום 13.10.13.

התיק קבוע למתן הכרעת דין ליום 30.10.13 וזאת לאחר שביום 13.10.13 הסתיימו ההוכחות

בתיק, נשמעו סיכומים בע"פ והוגשו השלמות הסיכומים בכתב. ביום 22.10.13 הוגשו השלמות סיכומי ההגנה בכתב. למחרת היום הוגשה הבקשה לפסילת שופט בד בבד עם הודעת המבקש ולפיה "פיטר" את סנגורו, ובקשה לשחרורו מיצוגו. תמוה מדוע בקשה הנשענת על אימרות ששמע המבקש באוזניו מוגשת 10 ימים לאחר שמיעתן, ואף לאחר הגשת השלמת סיכומי ההגנה. מדוע לא העלה המבקש טענותיו בדיון ביום 13.10.13 או מייד לאחריו, כהוראת סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי. די בשיהוי זה, שאין כל נימוק בצידו ,כדי להביא לדחיית הבקשה.

למעלה מן הצורך אתייחס לגופה של הבקשה. המבקש מצטט אימרות שלדבריו אמר בית המשפט. מטבע הדברים יתקשה בית המשפט לזכור את ניסוחם המדוייק אולם אין חולק שבית המשפט התייחס, לאחר סיום הראיות, לראיות שנשמעו בפניו.

כידוע ,בית המשפט מחוייב לנהל את ההליך השיפוטי. אין עליו לעמוד מהצד בשתיקה עד השמעת דברו בהכרעת הדין, בית המשפט רשאי ואף מחוייב להביע עמדות עקרוניות אף מתוך הקשרן הראייתי, ובלבד שדעתו "לא ננעלה " . יתרה מזאת "...עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו נסיון לשכנוע הצדדים להסכים ...אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט..( ע"א 5796/97 ראה בקדמי ,על סדר הדין בפלילים חלק שני א עמ' 1187) . המבחן כידוע הוא האם קיים חשש ממשי למשוא פנים, ובהקשר זה הדברים שצוטטו מפי בית המשפט בסעיף ד' לבקשה ( אם נאמרו בניסוח זה ?) לא רק שאינם מגלים חשש ממשי למשוא פנים אלא מלמדים שבית המשפט נטה לקבל את עמדת המבקש בכל הנוגע לרשלנותו של נהג האחר המעורב בתאונה. בית המשפט גם לא הביע עמדה עונשית ומשכך מדובר במעורבות כללית גרידא שאין בה כל חשש למשוא פנים .

אף אימרת בית המשפט בדבר האינטרסים האחרים של ההגנה (תביעות כספיות בהליך אזרחי מקביל) אין בה כדי להוכיח שדעתו של בית המשפט "ננעלה" .אימרה זו הינה בגדר מתיחת ביקורת לגיטימית, שאף אם יקבע שאינה מוצדקת, איננה מלמדת על עמדה קדומה וסופית בדבר תוצאות המשפט. מדובר באימרה צדדית שאף אינה נדרשת לשאלת זיכויו או הרשעתו של הנאשם. כיצד אם כן אימרה צדדית זו מוכיחה שבית המשפט לא יטה אוזן לטענות ההגנה בסיכומיה אם יש בהן ממש?

שאר האימרות שצויינו בבקשה אף הן מתייחסות לפרט ראייתי זה או אחר, ואין בהן כדי להוכיח שגמרה דעתו של בית המשפט להרשיע את הנאשם. ההיפך הוא הנכון. כך לדוגמא באשר לסוגיית פניית הפרסה. זכור לבית המשפט כי התנהל דיון מחוץ לפרוטוקול בין בית המשפט לסנגורו של המבקש, כאשר בית המשפט סבר שקיימת כיכר בהמשך נסיעת המבקש, שם יכול הוא לפנות פניית פרסה בבטחה, ואילו הסנגור האיר את עיני בית המשפט כי אין כיכר בהמשך נסיעתו אלא המבקש חלף על פני הכיכר. האם לזאת תיקרא דעה נעולה?? ההיפך הוא הנכון. דווקא שיחה זו עם הסנגור והצפת נתונים מסויימים ע"י בית המשפט מאפשרת להגנה בסיכומיה להאיר נקודות עמומות, להגיב, ולשכנע .

מותב זה נוהג לעיתים לפנות להגנה טרם סיכומיה בע"פ ומבקש ממנה "לעזור לו" באותן נקודות בהן תחושתו של בית המשפט הינה שקיימת חולשה להגנה. האם קריאה זו להגנה היא בגדר קביעת עמדה? לעניות דעתי קריאה זו דווקא משרתת את ההגנה ואת הנאשם ומביאה אותם להתמקד באותן סוגיות שיש בהן כדי לשכנע את בית המשפט. אינני זוכר האם בדיון האמור השתמשתי במינוח זה ,אולם אופיו של הדיון בעניין פניית הפרסה, דיון אשר זכור לי, וקבלת מענה מאת הסנגור, מאיר את אופן ההתנהלות ואת המגמה שנמצאת בבסיסו, מגמה האומרת שבית המשפט פתוח לשמיעת הטענות עד לסיום המשפט. המבקש הביא בבקשתו רק חלק מן הדברים שנאמרו, והשלמתם מזכרונו של בית המשפט (שכידוע ,כבית משפט לתעבורה שומע תיקים רבים) תורמת להבנה שאין בסיס לטענות המבקש.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה .

מאחר והמבקש כבר הודיע כי בכוונתו לערער על ההחלטה, וביקש דחיית הדיון הקבוע להכרעת דין ליום 30.10.13 . אני מבטל הדיון וקובע התיק למתן הכרעת דין ליום 19.11.13 שעה 12.30.

מזכירות : נא להודיע מיידית לצדדים .

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: