מדינת ישראל נ' בקאעייה(עציר)

גזר דין

1.בתאריך 20/03/10, בסמוך לשעה 15:15, נתפס הנאשם בעכו העתיקה כאשר הוא מחזיק בכיס השמאלי של מכנסיו סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של 40.872 גרם נטו. בשל כך הוגש נגדו כתב האישום בתיק שבפניי, בו מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים").

ראוי לציין שבד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, שבעקבותיה החליט מותב אחר של בימ"ש זה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים והוא עודנו נתון במעצר.

2.בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 20/06/10, כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום.

ראוי לציין שהנאשם כפר, למרות שעת נחקר במשטרה תחת אזהרה הודה בהחזקת הסם, כנטען בכתב האישום. בהקשר להודאתו העלה הסניגור, באותה ישיבה, טענת זוטא לפיה הנאשם "הודה משום שהשוטרים שהגיעו למקום איימו עליו, היכו אותו ולחצו אותו להודות".

לאור הכפירה נקבע התיק להוכחות.

3.בישיבת יום 8/7/10, שהיתה קבועה להוכחות, חזר בו הנאשם מהכפירה, לרבות מטענת הזוטא, הודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובעקבות כך הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה (הנאשם יליד 25/5/91) והודעת ב"כ המאשימה על כוונת המאשימה לעתור להטלת עונש שיכלול גם מאסר בפועל על הנאשם, הוא הופנה לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

4.בתאריך 16/9/10 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. בתסקיר מציינת קצינת המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, את קשייו הרגשיים ואת התייחסותו לעבירה נשוא כתב האישום. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הינו אדם צעיר, חסר נסיון חיים שטרם הצליח לגבש לעצמו אישיות בוגרת ועצמאית, שאינו בעל דפוסי התנהגות או חשיבה עבריינית מושרשת ולהערכתה ביצוע העבירה משקף "נטייה לנטילת סיכונים ובדיקת גבולות המותר והאסור". בתסקיר אין המלצה טיפולית ו/או עונשית, זאת משום שלדברי קצינת המבחן "מדובר בבחור המתקשה להתחבר לדפוסיו הבעייתיים ולהתבונן במעשיו כמנוף לעריכת שינוי בדפוסי חשיבתו והתנהגותו, כמתואר בכתב האישום".

5.בישיבת יום 21/9/10 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל למספר שנים, מאסר על תנאי משמעותי, קנס כספי כבד ופסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי. זאת לאור מהות העבירה וחומרתה, כמות הסם בה החזיק הנאשם, סוג הסם, הנזק הנגרם לציבור כתוצאה מביצוע עבירות סמים והצורך בענישה מחמירה כדי לבער את נגע הסמים.

הסניגור, לעומתה, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (עצור מאז ה- 20/03/10) ובהטלת עונש הצופה פני עתיד. זאת לאור נסיבות חייו של הנאשם, אותן פירט הסניגור, עברו הנקי, הודאתו, החרטה שהביע והתרשמות קצינת המבחן שהנאשם נמצא במצוקה רגשית והוא נעדר דפוסי התנהגות עברייניים. הסניגור ציין גם את התנהגותו התקינה של הנאשם במהלך תקופת מעצרו ואת החשש ששליחתו למאסר ממושך, שם ישהה במחיצת עבריינים בעלי עבר עשיר, עלולה לדרדרו לעולם הפשע.

שמעתי גם את הנאשם עצמו, שהביע צער על התנהגותו נשוא כתב האישום הבטיח לא לחזור עליה בעתיד וביקש לאפשר לו להשתחרר מהכלא ולהתחיל בחיים חדשים, לעבוד ולהיות עם משפחתו ולא להתדרדר בכלא ולהתערבב עם העבריינים.

ראוי לציין שכל צד אף הפנה לפסיקה שיש בה, לדעתו, לתמוך בטיעוניו לעניין העונש שאותו ראוי להטיל על הנאשם במקרה זה.

6.הנה כי כן, מוטל עליי להכריע בשאלה איזה עונש להטיל על הנאשם, לרבות השאלה אם להסתפק בתקופת מעצרו עד כה (כששה וחצי חודשים) או להטיל עליו מאסר לתקופה נוספת.

אין חולקין באשר לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם ועל הצורך בענישה מחמירה כדי להילחם בנגע הסמים, שפוגע בכל חלקה טובה, ולבערו. לטענת הנאשם הוא אינו משתמש בסמים (כך טען באוזני קצינת המבחן). מכאן, שניתן להסיק כי החזיק בסם מתוך כוונה לסחור בו. כאן המקום לציין שאיני מאמין לגרסה אותה העלה בפני ק. המבחן לפיה מצא את השקית ובה הסם זרוקה בצידי הכביש וכי נטל אותה מתוך סקרנות בלבד.

מה שמוסיף לחומרה במקרה שבפניי הינה העובדה שלמרות שהסם נתפס בכיס מכנסיו ולמרות שבחקירתו במשטרה הוא הודה בהחזקת הסם, הרי שבישיבת ההקראה הוא כפר בעובדות כתב האישום ואף מצא לנכון להעליל על השוטרים כי הם איימו עליו והיכו אותו ולחצו עליו להודות.

למעשה אין בנמצא כל נסיבה לקולא, למעט גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שאין לו הרשעות קודמות. את הודאתו אין לזקוף לקולא, שכן איזו ברירה היתה לו לאחר שהסם נתפס בכיס מכנסיו? גם לחרטה שהביע אינני מייחס משקל לקולא, שכן אני סבור שאין מדובר בחרטה כנה. אילו באמת היה מתחרט הייתי מצפה ממנו שיודה בישיבת ההקראה ושלא יעליל על השוטרים שתפסו אותו כי איימו עליו והיכו אותו. מדובר בחרטה מהפה ולחוץ, מתוך תקווה שהבעת החרטה תביא להקלה בעונשו.

7.סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאמור בתסקיר ולפסיקה אליה הפנו באי כח הצדדים ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר לתקופה של 36 חודש מיום מעצרו, 20/03/10.