מדינת ישראל נ' בצלאל ואח'

החלטה

הבקשה ורקע רלבנטי

1. בפניי בקשה לחזרה מהודיה שהוגשה על ידי הנאשמת 3.

2. המאשימה מתנגדת לבקשה.

3. כתב האישום ייחס לנאשמים 1-2, הוריה של נאשמת 3, עבירה של בניה ללא היתר, בהיותם בעלי זכויות חכירה בדירה נשוא כתב האישום.

4. לנאשמת 3 יוחסה אחריות מכח היותה אחראית על עבודות הבניה (סעיף 3 לכתב האישום).

5. כמו כן יוחסה לשלושת הנאשמים עבירה של אי קיום צו הפסקה מינהלי.

6. הנאשמים הורשעו בדין ונגזר דינם, לצו הריסה, קנס והתחייבות כספית.

7. כעת עותרת נאשמת 3 לביטול ההודיה, וטוענת כי "עד לקבלת פסק הדין לא ידעתי שאני מואשמת באופן אישי ושאני אשא באשמה ואקבל עונש נפרד... לא ידעתי ולא הבנתי שזה שאני רשומה בכתב התביעה הופך אותי לנאשמת.."

עוד מוסיפה נאשמת 3 כי רק חפצה לסייע להוריה שלא יודעים קרוא כתוב והיא עצמה לא גרה בדירה.

8. ביום 27.12.10 התקיים דיון הקראה בפני מותב קודם. בדיון זה צויין כי בית המשפט הקריא לנאשמים את כתב האישום והסביר להם את תוכנו.

נאשמת 3 השיבה לכתב האישום בדיון זה כך: " כשאנחנו החלטתנו לעשות שיפוץ, החלטנו לעשות שיפוץ פנימי...הקבלן אמר לנו שאין צורך בשום היתר...השיפוץ נעשה מאחר והבית עמד להתמוטט. אנחנו השקענו 300 אלף ₪ אני והאחים שלי...בספטמבר נגמרה הבניה" (עמ' 1 לפר').

9. בסוף דיון ההקראה ניתנה החלטה ובה צויין כי "לאחר ששמעתי את הנאשמים שהם נאשמים פרטיים, הסברתי להם את מהותו של ההליך הפלילי והובהר להם כי ראוי שיכלכלו את צעדיהם בהתאם...".

10. ביום 9.5.11 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו בדין.

11. ביום 19.3.12 נשמעו טיעונים לעונש לנאשמים 1 ו-3, ונגזר דינם. ביום 21.5.12 נגזר דינה של נאשמת 2.

הדין החל בענייננו – דיון והכרעה

12. נאשם "רשאי בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו" (ראו סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982).

החזרה מהודיה טעונה רשות של בית המשפט וכפופה לקיומם של נימוקים מיוחדים. המחוקק לא הגדיר מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה. הפסיקה שדנה בסוגיה זו התוותה מספר קווים מנחים למתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו. ככלל, נפסק כי הנסיבות בהן ישקול בית המשפט חזרה מהודיה הן חריגות.

וכך נפסק בע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל:

"כך למשל, כאשר קיים חשש שההודיה לא נעשתה חופשית ומרצון; המבקש לא הבין את משמעות הודייתו וההודיה הושגה שלא כדין (ראו ע"פ 5583/08 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.4.2010); ע"פ 3165/08 עסאלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.5.2008); מ"ח 6520/08 סגיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.11.2008); מ"ח 8115/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.4.2008); ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.11.2007); ע"פ 1932/04 רג'בי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.4.2005); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577). הכללים בנושא זה אינם נוקשים. רשימת הנימוקים המיוחדים הנדרשים אינה רשימה סגורה (ראו ע"פ 6229/07 מוופק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2008); ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.5.2005)).