מדינת ישראל נ' בפיקדו(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ועבירה שעניינה עדות שקר לפי סעיף 237 לחוק, בשתי הזדמנויות. עפ"י עובדות האישום הראשון שבכתב האישום, במהלך שנת 2010 עבד המשיב כמאבטח בבית ספר בעיר מודיעין. במסגרת עבודתו קיבל מהחברה אקדח יריחו. עובר ליום 23.12.10 מסר המשיב את החזקה באקדח לאחר שזהותו אינה ידועה בתמורה לכסף. סמוך לאחר מכן, ביים המשיב התפרצות לביתו ומסר תלונה כוזבת לחברה ולמשטרה לפיה במהלך ההתפרצות נגנב ממנו האקדח. עפ"י עובדות האישום השני, בהמשך לידיעה הכוזבת אותה מסר המשיב לחברה ולמשטרה, הוא המשיך בעבודתו בחברה ואף קיבל מהחברה אקדח נוסף לצורך עבודתו. עובר ליום 20.1.12 מסר המשיב את החזקה באקדח הנוסף לאחר, שזהותו אינה ידועה, בתמורה לכסף. משגילה מעסיקו שהמשיב מגיע לעבודתו ללא אקדח, פנה המשיב למשטרה ומסר תלונה כוזבת לפיה נעלם האקדח השני מחדרו ובתוך כך שיקר כשמסר לשוטר כי הוא חושד באחיו.

בהחלטה מיום 28.6.12 קבע בית משפט זה (כבוד השופטת ברנט) כי הונחה תשתית ראייתית לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיב ומכוחה קמה עילת מעצר סטאטוטורית. כן נקבע כי בעבירות שעניינן סחר בנשק אין מקום לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ביותר. חרף זאת, וכמצוות המחוקק, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן והדיון נדחה להיום.

מתסקיר שהתקבל אודות המשיב עולה כי מדובר בצעיר כבן 28, יליד אתיופיה שעלה לישראל בהיותו כבן 7. המשיב בוגר 12 שנות לימוד ושירות מלא בצה"ל בגדרו שימש כמאבטח מתקנים משך כשנה ומחצה. במהלך 7 השנים האחרונות ועד למעצרו עבד כמאבטח בבית ספר. בפני שירות המבחן תיאר המשיב מנהג שרכש, לשתות מדי יום אלכוהול מחוץ לביתו וכן את קשייו במסגרת המעצר כאשר אין לרשותו אלכוהול או חומרים פסיכו - אקטיביים תחליפיים. המשיב אישר בפני שירות המבחן כי ככל הנראה הוא סובל מבעיה של שימוש יתר באלכוהול, הגם ששלל השפעה שלילית על התנהגותו.

בפני שירות המבחן שלל המשיב את מעורבותו בביצוע העבירות המיוחסות לו, גרס כי ביתו נפרץ והנשק נגנב ממנו והוסיף וטען כי בשל תחושת האיום שחווה במהלך חקירתו במשטרה והלחץ שהופעל עליו, מסר גרסאות שונות להיעלמות הנשק.

המשיב הציע חלופת מעצר בבית משפחתו, בפיקוח אמו ובני המשפחה. אלו נבחנו ע"י שירות המבחן ונמצאו ראויים והולמים, בעלי מרות כלפי המשיב ומבינים את כובד האחריות המוטלת עליהם בפיקוחו. עם זאת, הם המעיטו בחומרת העבירות המיוחסות למשיב, כאשר תיארו אותו כאדם המוגבל ביכולותיו השכליות והתפקודיות, ולצד זאת ביטאו מודעות ודאגה לבעיית השתייה ממנה סובל המשיב תוך שהעלו את הסברה כי הנשק נלקח ממנו בעודו נתון להשפעת אלכוהול.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם מופנם, שמתקשה ליתן הסבר להתנהגותו ובנסיבות אלו התקשה שירות המבחן להבין אם הונע מתוך מניעים מניפולטיביים או שמא הוא סובל מקשיי הבנה וריכוז. עם זאת, שירות המבחן ציין לזכותו כי תפקד באורח תקין במסגרת לימודיו, שירותו הצבאי והתעסוקה שלאחר מכן. בנסיבות אלו, קבע שירות המבחן כי לא ניתן לשלול התנהגות עוברת חוק, אם ישוחרר למעצר בית. חרף עמדה ברורה זו, הוסיף שירות המבחן בהסתמכו על אורח החיים הנורמטיבי שאפיין את המשיב עד היום, היעדר הרשעות קודמות והמעצר אותו הוא חווה לראשונה, אגב קשיים – כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר תחת שלושת המפקחים שהוצעו ובנוסף להטיל עליו פיקוח של השירות. כן תיבחן האפשרות לשלבו בטיפול גמילה מבעיית השתייה ממנה סובל.

עבירות נשק ידועות בחומרתן ובסכנה הנשקפת מהן לשלומו וביטחונו של הציבור. חומרת יתר יש לייחס לעובדה לפיה, הנאשם ביצע בשתי הזדמנויות שונות עבירות דומות בנשק, תוך הפרת אמון מעבידיו ואגב מתן עדות כוזבת, אשר נועדה להסוות את מעשיו. התנהגותו, על פניה מלמדת על מודעותו של המשיב לסכנה הנשקפת ממעשיו וחרף זאת שב על מעשיו פעם אחר פעם.

ידועה ההלכה לפיה בעבירות נשק הכלל הוא מעצר והחריג הוא השחרור לחלופה. לעניין זה ראה:

"כפי שנפסק פעמים רבות, רק בנסיבות חריגות יורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר של משיב שקמה בעניינו חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים (בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005); בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2009); בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגייסי (לא פורסם, 30.10.2009)). לא מצאתי כי יש בנסיבות המקרה שלפנינו כדי להצדיק חריגה מכלל זה. זאת בפרט נוכח כך שכתב האישום שלפנינו אינו עוסק במעשה בודד וחד-פעמי של עסקה בנשק, אלא בביצוען הלכאורי של מספר עבירות בנשק, באופן שיטתי וחוזר (בש"פ 933/07 אסמעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2007); בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2009))". (ר' בש"פ 9567/09 סאמר קוואסמה נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(4) 3663 (2009)).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את המלצת שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי עניינו של המשיב אינו נכנס בגדר החריג. זאת ועוד, המלצת שירות המבחן סותרת את עמדתו לפיה, קיימת סכנה להישנות עבירות דומות ואיני סבורה כי יש בבני משפחתו שהוצעו כמפקחים כדי לאיין סכנה זו. לעניין זה ראה:

"נשק ופשע הם אחים תאומים. החוטא בעבירות נשק מעורר חשד כבד באשר למטרת הנשק. לא אומר שאי אפשר שיהיו חלופות בעבירות נשק. ואולם, בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של ביטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך להיות חריג יוצא דופן". (ההדגשה אינה במקור- ו.מ). (בש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל)

הדברים הינם בבחינת קל וחומר נוכח הרגלי השתייה של המשיב, התמכרותו לטיפה המרה, אשר מי יתקע כף לידינו כי בני משפחתו ישכילו להשתלט על התמכרות זו.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: