מדינת ישראל נ' בעזוב(עציר)

החלטה

1.בהחלטתי מיום 22.2.11 קבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, וכי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. באותה החלטה קבעתי, כי על מנת לבחון האם ניתן להשיג את מטרות המעצר בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר הולמת, וכן על מנת לבחון התאמתן של חלופות מעצר שיציע המשיב, יערך תסקיר מעצר. לשם קבלת התסקיר דחיתי את הדיון ליום 17.3.11.

2.בשל שביתת העובדים הסוציאליים לא הוגש לבית המשפט תסקיר מעצר. המשיב ביקש, כי בית המשפט יבחן בעצמו את החלופה המוצעת, ולא ימתין לקבלת תסקיר מעצר. לפיכך נחקרו במסגרת הדיון המפקחים המוצעים, ונשמעו טיעוני הצדדים. אציין כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב הינה מעצר בית מלא בבית דודו בקרית ים, בפיקוחם של אביו ושל דודו, וכן ערבויות ואיזוק אלקטרוני לשיקול דעת בית המשפט.

3.הלכה פסוקה היא, כי עבירות סמים שאינן לצריכה עצמית פוגעות קשות בחיי החברה הסדירים ובשלום הציבור. על מנת להילחם בתופעה של הפצת סמים מסוכנים נקבעה ההלכה, כי בעבירות אלה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן להפיג את עילת המעצר הסטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 באמצעות חלופת מעצר (ראה למשל: בש"פ 4001/06 אחמד עלי נ' מדינת ישראל (22.5.06); בש"פ 9595/09 רן קורס נ' מדינת ישראל (7.12.09)).

4.בענייננו מדובר באדם צעיר, כבן 31, אשר לחובתו מספר הרשעות, לרבות בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. הרשעות אלה לא הרתיעו את המשיב מלשוב ולעבור עבירות סמים, ולעבירות המיוחסות לו הפעם היבט נוסף לחומרה, באשר הסמים סופקו לקטינים. אין בפני ולו נסיבה עובדתית אחת המביאה מקרה זה בגדרם של המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים שחרור לחלופת מעצר בסוג זה של עבירות.

5.אשר על כן הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

6.זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

מעין צור, שופטת