מדינת ישראל נ' בנסימון(עציר) ואח'

החלטה

1.לפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המנהלים נגדם במסגרת ת"פ 18318-08-13.

2.נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עסקה אחרת בנשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 29 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); בנוסף, מיחס למשיבים 2 ו-3 הפרעה לשוטר – עבירה לפי סעיף 275 בחוק העונשין; ולמשיב 1 גם עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

3.על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26/07/13 העביר המשיב 1 למשיבים 2 ו-3 חבילה ובה שני מטעני חבלה המורכבים מגוף כסוף המכיל בתוכו חומרי נפץ וכדורונים גדולים וקטנים וממקלט אלחוטי שנועד להפעלת המטען וכן שני חזיזים צה"ליים. לאחר ביצוע ההעבירה כאמור, הבחינו המשיבים 2 ו-3 בכוחות משטרה שהגיעו לעצרם וניסו להימלט מפניהם.

4.המשיבים נעצרו ביום 27/07/13 ומעצרם הוארך מעת לעת. כעת, עם הגשת כתב האישום נגדם, מבקשת המאשימה לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

5.המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים ובהן:

דו"ח תצפית על ביתו של המשיב 1, לפיו נראו המשיבים מבצעים את העסקה נשוא כתב האישום; דו"חות פעולה של השוטרים אשר תפסו את המשיבים 2 ו-3 בסמוך לאחר השלמת העסקה עם המשיב 1 ומצאו את החבילה המכילה מטעני חבלה במכונית בה נסעו המשיבים 2 ו-3; דו"חות פעולה של השוטרים אשר השתתפו בתפיסת המשיבים 2 ו-3, לפיהם ניסו המשיבים להימלט מפני השוטרים; דו"חות פעולה של השוטרים אשר השתתפו במעצרו של המשיב 1, לפיהם נמלט המשיב 1 לגג בית הסמוך לביתו, שם התחבא מאחורי מכונת כביסה; חוות דעת מז"פ לעניין מטעני החבלה ותכולתם הכוללת חומרי נפץ; עדויות בעלי הרכב שבו החזיק המשיב 1 את החבילה ובה מטעני החבלה, לפיהן המשיב 1 החזיק ברכב עובר ליום ביצוע העבירה ולתפיסתו; תפיסת מפתחות הרכב שבו הוחזקו מטעני החבלה בביתו של המשיב 1; שתיקתם של המשיבים בחקירותיהם במשטרה.

6.ב"כ המשיבים 2 ו-3 לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה לעובדות הנטענות בכתב האישום כנגד מרשיהם. טענתם היחידה מתייחסת למחסור בחוות דעת מומחה בעניין המטענים שנתפסו לכאורה ואשר אליה אתייחס בהמשך. נוסף לטענה זו, עלתה מצד ב"כ המשיב 1 טענה נוספת בדבר היעדר ראיות ביחס למודעות המשיב 1 למהות החומר שנתפס ברכב. המשיב 1 טוען כי אין בינו לבין יתר המשיבים קשר כלשהו, וכי החזקתו ברכב שבו נתפסו חומרי הנפץ נועדה אך ורק לשם מכירתו, לנוכח עיסוקו במסחר ברכב.

7.כאמור, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת לחוות הדעת שהוגשה בעניין מטעני החבלה שנתפסו לכאורה, כאשר לטענת המשיבים חוות דעת זו אינה מספקת לצורך הוכחת האישומים המיוחסים להם. נטען, כי חוות הדעת אינה קובעת באם המטענים שנתפסו תקינים ומה פוטנציאל הנזק הנשקף מהם. מומחה המבקשת קבע כי פגיעה יכולה להיגרם רק "בכפוף לתקינות וחיבור נכון של כלל חלקי המטען". לפיכך, באם אחד מן החומרים אינו תקין או שאינו מחובר בצורה נכונה, כי אז אין מדובר במטען העונה להגדרת "נשק".

8.לעומתם, טוענת המבקשת כי חוות הדעת קובעת באופן סופי ומפורש כי החומרים שנתפסו הינם חומרי נפץ, אשר עונים כשלעצמם להגדרת "נשק" על פי חוק העונשין. במובחן מקביעה זו, אמורה להתבצע בדיקה שניה אשר נועדה לבחון את תקינות החיבורים ולקבוע את פוטנציאל הקטלניות הנשקף מן המטענים. בדיקה מעין זו כוללת פיצוץ מבוקר של המטען והיא טרם בוצעה, אך לטענת המבקשת אין בהיעדרה כדי להפחית מכוחן של הראיות הלכאוריות הקיימות כנגד המשיבים כבר כעת. לשיטתה, די בקביעה כי מדובר בחומרי נפץ כדי לייחס למשיבים את האישום שעניינו "עסקה אחרת בנשק".

במאמר מוסגר יצויין כי ביום 25.9.13 הוגשה תמצית חוות דעת לפיה מדובר במטענים שבכוחם להרוג.

9.כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם קיימות ראיות לכאורה לכך שהמטענים שנתפסו הינם "נשק". סעיף 144(ג) בחוק העונשין קובע מספר חלופות להגדרת "נשק" וזו לשונו:

"(ג)בסעיף זה, "נשק" -

(1)כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

(2)כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;

(3)תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה" (ההדגשה אינה במקור – א.י.).

10.נראה כי לענייננו מתאימה החלופה שבסעיף 144(ג)(3) אשר קובעת כי חפץ יכול לענות להגדרת "נשק", בין אם מדובר בנשק שלם ובין אם מדובר בחלק ממנו.

בהקשר זה כותב המלומד י' קדמי בספרו על הדין בפלילים חלק רביעי 1964 (מהדורת תשס"ו, 2006) כך:

"המדובר לא רק בתחמושת וב"חפץ מתפוצץ" בשלמותם, אלא גם בכל חלק מן החלקים המרכיבים אותם, גם כשהוא בנפרד; ובלבד, כמובן, שהמדובר בחלק של תחמושת או של "חפץ מתפוצץ" שכאשר הם "שלמים ותקינים", הם באים בגדר "נשק" כהגדרתו בס"ק (ג)(3)"

בנוסף לאמור, קובע סעיף 144(ג1)(1) כי לעניין העבירה הנדונה: