מדינת ישראל נ' בניסטי(אחר/נוסף) ואח'

החלטה לעניין נאשם 2

לפניי בקשת הנאשם 2 ובא-כוחו לביטול הרשעתו של הנאשם בדין.

רקע

1.הנאשם 2 (להלן: הנאשם) הועמד לדין ביחד עם נאשם מס' 1. ביום 28.2.2013 הורשע הנאשם, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בשני אירועים של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים או הפקודה).

כתב-האישום כנגד שני הנאשמים החזיק שלושה אישומים. לנאשם שלפניי יוחסו האישומים השני והשלישי. על-פי האישום השני לכתב-האישום, ביום 27.9.2012, בשעות 12:30-15:00, ברחוב אליהו גולומב בירושלים, מכר הנאשם לשוטר ברנע (להלן: השוטר) סם מסוכן מסוג חשיש, ואילו הנאשם 1 תיווך בעסקת מכירה זו. בנסיבות המתוארות, התקשר השוטר אל הנאשם 1 ואמר לו שהוא רוצה "כמו בפעם שעברה" והשניים קבעו להיפגש בהמשך אותו יום. לאחר-מכן התקשר השוטר בשנית לנאשם 1, והאחרון מסר לשוטר את מספר הטלפון של הנאשם שלפניי ואמר לו שזה הבחור שהוא ישלח למקום המפגש, אשר יביא לו את שביקש. לאחר מכן, התקשר השוטר אל הנאשם, השניים נפגשו והנאשם הוציא מכיסו ומסר לשוטר סם מסוג חשיש במשקל 4.45 גרם נטו ובתמורה מסר לו השוטר סכום של 200 ₪. על פי הנטען באישום השלישי לכתב-האישום, ביום 3.10.2012 בשעות 12:00-15:00, בשכונת רמת שרת בירושלים, מכר הנאשם לשוטר סם מסוכן מסוג חשיש. במועד האמור, התקשר השוטר אל הנאשם 1, אשר מסר לשוטר כי אינו נמצא בעיר וכי ישוב בערב. השוטר שאל אם ישנה אפשרות לדבר עם הנאשם שבפניי והנאשם 1 ענה לו "תדבר איתו. תגיד שאני שלחתי אותך". בהמשך לכך, התקשר השוטר לנאשם, הזדהה בפניו כחברו של נאשם 1, ביקש "במאתיים" והשניים קבעו להיפגש בחלוף כשעה. כאשר נפגשו, מסר הנאשם לשוטר קופסת סיגריות ובה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.34 גרם נטו, ובתמורה מסר השוטר לנאשם סכום של 200 ₪. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בעבירה של חסר בסם מסוכן (שני אירועים).

2.הנאשם הופנה לשירות המבחן טרם שמיעת הטיעונים לעונש לצורך הכנת תסקיר בעניינו. לבקשת הסנגור, התבקש שירות המבחן להתייחס לסוגית ביטול ההרשעה, תוך שהובהר כי בית-המשפט אינו מביע כל עמדה בעניין.

תסקיר שירות המבחן

3.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו כבן 20, רווק, משרת כחייל בשירות סדיר ומתגורר בבית אימו בירושלים. התסקיר סוקר את קורות חייו של הנאשם אשר חווה משברים אישיים ומשפחתיים, בין היתר על רקע פטירתו הפתאומית של אביו כאשר הנאשם היה כבן 12. הנאשם ערק מהצבא ואף ריצה עונש מאסר בכלא צבאי בשל כך. העבירות נשוא התיק שלפניי בוצעו בתקופה בה הנאשם היה עריק. לפני כשלושה חודשים הוצב הנאשם בבסיס "ענתות", והוא עושה מאמצים להוכיח תפקוד תקין ואף זכה למכתב הערכה ממפקדו שם. התרשמות שירות המבחן היא כי ההליך המשפטי - בשילוב עם תגובת המשפחה - מהווה גורם מרתיע ומציב גבולות עבור הנאשם, וכי הוא אינו בעל קווים עברייניים מושרשים. נוכח חומרת העבירות שבוצעו בשני אירועים שונים, נמנע שירות המבחן מהמלצה באשר לאי הרשעה. יחד עם זאת, לעניין העונש המליץ שירות המבחן להטיל עונש שיקומי של של"צ בהיקף של 200 שעות, צו מבחן לשנה ועונש מאסר מותנה.

טיעוני הצדדים

4.המאשימה עמד על חומרתה של עבירת הסחר בסמים ועל הצורך להילחם בה והתנגדה נחרצות לביטול הרשעתו של הנאשם. מנגד, הסנגור עמד על מכלול השיקולים לקולא ועתר לביטול ההרשעה.

דיון והכרעה

5.בפסיקה נקבע, כי משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם בדין, וכי הימנעות מהרשעה או ביטולה מהווים אמצעי חריג, אשר בית-המשפט יעשה בו שימוש רק במקרים בעלי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. על-מנת להימנע מהרשעה או להורות על ביטולה, על בית-המשפט לבחון הצטברותם של שני שיקולים מרכזיים: ראשית, האם סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. שנית, האם הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)). במקרה שלפניי, בחינת השיקולים המנחים לעיל מובילה למסקנה כי אין מנוס מלהותיר את הרשעת הנאשם על כנה.

באשר לסוג העבירה ולשיקולי הענישה - ההלכה הפסוקה עמדה פעמים רבות על חומרת עבירת הסחר בסמים ועל הפגיעה הקשה שהיא גורמת הן לאוכלוסיית המשתמשים בסמים על-ידי העמקת השימוש והתלות בסם, והן לציבור בכללותו אשר עלול להיפגע עקב ביצוען של עבירות רכוש ואלימות הנלוות פעמים רבות לשימוש מתמשך בסמים. עבירת הסחר בסמים פוגעת בחוסנה של החברה כולה ומחייבת תגובה הולמת, אשר יהיה בה כדי לבטא את שאט הנפש מביצועה וכדי להרתיע את העוסקים בשרשרת הסחר, השיווק וההפצה של הסם, לרבות כאשר מדובר בחולית-הקצה של שרשרת הסחר. אשר על כן, כבר נפסק כי "בענייני סחר בסמים אי הרשעה צריכה להיות נדירה שבנדירות, נוכח חומרתה – חוטא ומחטיא את הזולת" (דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 873/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2012), פסקה ז').

במקרה דנן, אין מדובר במעידה חד-פעמית של הנאשם או בעבירה בודדת של סחר בסמים, אלא בכך שבשתי הזדמנויות שונות מכר הנאשם סמים לשוטר סמוי. הנאשם הוא שפגש את השוטר והעביר את הסם לידיו, והוא גם זה שקיבל את התמורה הכספית מידיו של השוטר. התנהלות זו מלמדת כי הנאשם היה מעורב באופן פעיל בעסקאות הסחר בסמים; כי אלה היו נגישים לו; וכי היה נכון לספקם במהירות על-פי דרישה. ניסיון הסנגור לטעון במסגרת הטיעונים לעונש כי הנאשם הודח לעבירה על-ידי הנאשם האחר או על-ידי השוטר הסמוי, היא טענה הפורצת את גבולות הסדר הטיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב-האישום, ואין לקבלה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי ביטול הרשעתו של הנאשם יחטא לשיקולי הענישה של הלימה, גמול והרתעה. במקרה דנן, על השיקולים האישיים להידחות מפני האינטרס הציבורי, המחייב את הותרת הרשעתו של הנאשם על-כנה.

6.משמצאתי כי סוג העבירה ונסיבותיה אינם מאפשרים לבטל את ההרשעה מבלי לפגוע באורח מהותי ביתר שיקולי הענישה, הרי שאין הכרח להוסיף ולבחון את שאלת פגיעתה של ההרשעה בשיקומו של הנאשם. עם זאת, אעיר כי לא נעלמו מעיניי מכלול הנסיבות לקולא עליהן עמד הסנגור, לרבות גילו הצעיר של הנאשם (מתחת לגיל 21), העדר עבר פלילי והיותו בתחילת דרכו בחייו הבוגרים. ברי כי הרשעת הנאשם לא תועיל לו, אולם בכך לא שונה עניינו של הנאשם מעניינם של נאשמים צעירים אחרים המורשעים בדין. במקרה דנן, לא הוצג לפניי נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם לנאשם בשל הרשעתו. לא נעלם מעיניי כי הנאשם חייל בשירות סדיר, אולם לא הוכח כי עצם הרשעתו תפגע בהמשך מסלולו ועובדה היא כי רשויות הצבא למרבה השמחה אפשרו לנאשם להמשיך בשירות הצבאי הסדיר והוא מצליח בו.

7.לסיום אוסיף כי גם שירות המבחן נמנע מלהמליץ על אי הרשעה, נוכח חומרת העבירה והעובדה שמדובר בשני אירועים של סחר בסמים.

סוף דבר

8.נוכח מכלול הטעמים שפורטו, עתירת הנאשם לביטול הרשעתו נדחית.

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תשע"ג, 02/09/2013 במעמד הנוכחים.

דנה כהן-לקח, שופטת

החלטה לעניין נאשם 2