מדינת ישראל נ' בנימינוב ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונסיון שוד בחבורה, לפי סעיף 403, בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

2.כעולה מממצאי הכרעת הדין, בתאריך 21.4.09 קשרו הנאשמים קשר עם אדם אחר לשדוד את המתלוננת (ילידת שנת 1955). ייאמר כי הייתה היכרות קודמת בין הנאשם 2 לבנה של המתלוננת.

לצורך ביצוע העבירה הצטיידו הנאשמים והאחר באמצעים שונים: כובעי גרב, כפפות, אזיקונים מפלסטיק וסרט הדבקה, ללמדך כי היה בדעתם לנקוט אמצעים ל"ניטרול" התנגדות כלשהי מצד המתלוננת. השלושה אף סיכמו כי יגיעו למקום ברכב בחזקתו של נאשם 2 ובשימושו.

בתאריך 21.4.09 הגיעו השלושה לבניין מגורי המתלוננת בלוד. הנאשם 1 והאחר עלו לבית המתלוננת, הקישו בדלת הדירה, ובהמשך טענו טענת כזב בפני המתלוננת כי הם עובדי חברת חשמל, וכך נכנסו לביתה-מבצרה. הנאשם 2 המתין במקום, בסמוך לרכב.

עם היכנסם לדירה, הפעילו הנאשם 1 והאחר אלימות קשה כלפי המתלוננת: הכו אותה מכת אגרוף בפיה, גררו אותה לפינת האוכל, שם הטיחו את ראשה בשולחן, אחד מהם התיישב על גבה ואיים עליה כי יש לה כמה דקות לחיות, ודרש ממנה למסור היכן מונח כספה, שאם לא כן, ישים פלסטר על פיה וישים אותה באמבטיה. אחד מהם אף ניסה לפתוח את פיה של המתלוננת, אך האחרונה נשכה אותו בידו וצעקה "הצילו". לדירה נכנסו שכנה, והשניים נמלטו מהמקום - האחד רגלית, והשני ברכבו יחד עם הנאשם 2.

נאשם 1:

3.הנאשם 1 הינו יליד שנת 1977, מתגורר עם בת זוגו, והשניים מגדלים ארבעה ילדים (מהם שני פעוטות מהקשר הזוגי ביניהם). דווח לבית המשפט כי הנאשם עלה ארצה בשנת 1993, מגיל צעיר סייע לפרנסת המשפחה, נישא בגיל צעיר, התגרש, ובשנת 2008 הקים תא משפחתי חדש, עובד במאפייה, והוא המפרנס היחיד של בני המשפחה. הוצגו לעיון בית המשפט מסמכים המצביעים על מצוקה כלכלית של המשפחה (בני הזוג שקועים בחובות).

לנאשם 1 שלוש הרשעות קודמות, מהן שתיים בעבירות אלימות ואחת בעבירה של החזקת סכין. תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי, האחד בן שישה חודשים והשני בן ארבעה חודשים. הוא טרם ריצה מאסר בפועל.

נאשם 2:

4.הנאשם 2 הינו יליד שנת 1980, ולו הרשעה קודמת בעבירת רכוש והרשעה מאוחרת בתיק פלילי 2554-09 (בית משפט השלום בבאר-שבע). במסגרת אותו הליך הורשע הנאשם 2 על פי הודייתו בעבירה של התפרצות למקום מגורים וגניבת כסף ותכשיטים (לרבות מתוך כספת) שבוצעה ב-2.7.09 – לאחר ביצוע העבירות נושא ההליך דנן (הוא נעצר ביום 13.7.09). כמו כן צירף שני תיקים שעניינם גניבת בשמים מבתי עסק ביום 15.1.09 וביום 16.5.09 (אחת העבירות מאוחרת למועד ביצוע העבירות נשוא ההליך שבפניי).

בית משפט השלום בבאר-שבע גזר על הנאשם 2 מאסר על תנאי וקנס וכן העמידו בפיקוח שירות מבחן, כשהוא מאמץ את המלצת שירות המבחן, מתוך תקווה כי מדובר באירועים נקודתיים על רקע משבר אישי וקשיי קליטה. ייאמר כי בגזר הדין לא נזכר ההליך שבפניי, הגם שגזר הדין ניתן ביום 31.5.10, לאחר שהנאשם 2 הורשע בעבירות נושא ההליך שבפניי. הנאשם 2 מעולם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח.

טיעוני הצדדים:

5.ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומשמעותית, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. אשר לנאשם 1, אף עתר להפעיל את שני המאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגדו במצטבר זה לזה ובמצטבר לתקופת המאסר שתוטל בגין העבירות נושא ההליך הנוכחי.

ב"כ המאשימה הדגיש, בין היתר, את חומרת העבירות: התכנון, ההצטיידות באמצעים, הביצוע בחבורה, הכניסה לדירת המתלוננת בתואנת שווא, האלימות הקשה שהופעלה כלפיה והחבלות שנגרמו לה, כמו גם הנזק הנפשי. בהקשר זה הפנה לפסיקת בית המשפט העליון, ובין היתר למדיניות הענישה כפי שהותוותה ואורך תקופת המאסר, בת מספר שנים, שהוטלה במספר מקרים (ר' למשל ע"פ 2566/04 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם [פורסם בנבו], 3.11.04) (להלן: "ע"פ 2566/04 כהן"); ע"פ 2800/08 מדינת ישראל נ' דוידוב ואח' (לא פורסם, 21.7.08 ) (להלן: "ע"פ 2800/08 דוידוב") וע"פ 2163/05 אלייב ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.05) (להלן: " ע"פ 2163/05 אלייב")).

אשר לנאשם 1 הפנה לעברו הפלילי, לרבות קיומם של מאסרים על תנאי, ולגבי חלקו בעבירה – הוא זה שעלה לדירה יחד עם אחר והפעיל אלימות כלפי המתלוננת.

אשר לנאשם 2 – נטל חלק בתכנון והיה חלק מהחבורה שפעלה כגוף אחד, אם כי המתין מחוץ לבנין.

6.ב"כ הנאשם 1 הפנה, בין היתר, לנסיבותיו האישיות של הנאשם 1, ובעיקר להיותו מפרנס יחיד למשפחתו, אשר מצבה הכלכלי קשה, לכך שעברו הפלילי אינו מכביד (אחת העבירות בוצעה עם התפרקות התא המשפחתי הראשון), ולכך שלמרבה המזל המתלוננת לא נחבלה בצורה קשה.

7.ב"כ הנאשם 2 הפנה, בין היתר, לחלקו של הנאשם 2 בביצוע העבירה שהוא מצומצם יותר מזה של האחרים, לגילו הצעיר, לתסקירי שירות המבחן שהונחו בפני בית משפט השלום בבאר-שבע ולגזר הדין, אשר נתן בכורה לשיקומו של הנאשם. לפיכך, עתר להסתפק בענישה הצופה פני עתיד, ולחלופין לגזור על הנאשם תקופת מאסר הניתנת לריצוי בעבודות שירות, כשהוא מפנה את בית המשפט למספר פסקי דין בהם הוטלו על נאשמים עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (ר' למשל ע"פ 3477/09 מדינת ישראל נ' חאדר (לא פורסם [פורסם בנבו], 4.2.10 ); ע"פ 9998/05 קולסנוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם [פורסם בנבו], 10.8.06); ת"פ (י-ם) 1044/05 מדינת ישראל נ' חווארי ואח' (לא פורסם [פורסם בנבו], 12.12.06); ת"פ (ב"ש) 8161/06 מדינת ישראל נ' אשר ואח' (לא פורסם [פורסם בנבו], 15.7.07); ת"פ (ת"א) 40236/06 מדינת ישראל נ' איגור (לא פורסם [פורסם בנבו], 11.6.07)).

דיון והכרעה: