מדינת ישראל נ' בנבניסטי

החלטה

בתיק זה עתרה הנאשמת להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 22.3.07.

המדובר בדוח שהתקבל בבית המבקשת ושולם לפי הנטען בידי חברה לחיים של אמה, וזאת בלי ידיעת המבקשת.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מרגע ששולם הדוח לא ניתן לקבל את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהתקבל ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות, אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחה את הבקשה להארכת מועד.

ההלכה היא כי מרגע ששולם דוח, רואים את הנאשם על פי הדוח, כמי שהודה באשמה, נגזר דינו לקנס ואף נשא בעונשו. המקרים בהם ניתן להאריך מועד להישפט למרות תשלום דוח הינם חריגים ומיוחדים וזאת כאשר אדם לא ידע ולא יכול היה לדעת על הדוח ותשלומו וראו לעניין זה רע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל.

בעקבות פסק הדין בעניין כוכבי בבית המשפט העליון, והאפשרות שפתח בית המשפט העליון להראות כי המבקשת לא ידעה על הדוחות ששולמו נדון העניין מחדש והבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי:

"הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה.

ע"פ 40584/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל.

כמו כן קבע בית המשפט העליון באותו עניין בפרשה אחרת כי:

הטענה היא כי הודעת הקנס שולמה על-ידי בנו ובשל כך לא ידע ולא היה יכול לדעת על קיומו של הקנס. דין הטענה להידחות.

בית המשפט המחוזי התייחס בפסק-דינו לטענת המבקש, לפיה במקרה דנן מתקיים החריג, אך דחה אותה לגופה בקובעו, כי לא נתקיימו במבקש התנאים המקיימים את החריג. וכך קבע:

 "... במקרה דנן, לא הראה המערער בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים כי לא היה יכול לדעת על הגשת כתב אישום, ובמקרה זה דו"ח העבירה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מפיו הוא אומר שקיימים בידו מספר כלי רכב שהיה צריך לדאוג לרישומם וקבלת כל דו"ח שיתקבל במענו, אם על ידי בנו בנהג ברכב ואם על ידי אחר המתגורר עמו...

סבורני כי במקרה הזה לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק דין כוכבי הנ"ל, ומשום כך, אין מקום להיעתר לערעורו של המבקש ולבטל את החלטת בית המשפט קמא".

רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל

מהאמור לעיל עולה כי טענה כללית שהמבקשת לא ידעה על הדוח ותשלומו אין די בה, והנטל הוא עליה להראות כי התקיימו נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן אשר מנעו ממנה לדעת על הדוח. במקרה דנן, הדוח שולם ביום 24.4.08, דהיינו למעלה משנה לאחר יום העבירה. אין בפי המבקשת כל הסבר מדוע בכל תקופה זו לא נודע לה על הדוח, אשר אין חולק כי הוא מופנה כלפיה, ומודע לא שוחחה על כך עם אמה או חברה לחיים.

יתרה מכך, מהודעת משרד הרישוי עולה כי הודעה על צבירת ניקוד לפי שיטת הניקוד נשלחה למבקשת בדואר רשום כבר בחודש יוני 2010. המבקש לא התייחסה כלל להודעה זו בבקשה ולא הסבירה מדוע לא הגישה את בקשתה מיד לאחר קבלת ההודעה ממנה ניתן ללמוד על רישום הדוח דנן כנגדה.

זאת ועוד, בתצהיר המבקשת ומר אבוחסרה אין כל הסבר כיצד זה יודע מר אבוחסרה לומר כי דווקא הוא זה שנהג ברכב במועד הרלוונטי לרישום הדוח, וכבר נקבע לא אחת כי אין די בתצהיר סתמי וכללי ובמיוחד לא כאשר הבקשה מוגשת לאחר נקיטת אמצעים בידי משרד הרישוי שאז יש להתייחס לכל בקשה להארכת מועד בזהירות רבה עוד יותר, שמא אין כאן נסיון להתחמק מהסנקציות המופעלות בידי משרד הרישוי על פי שיטת הניקוד.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"א, 18 מאי 2011, בהעדר הצדדים.