מדינת ישראל נ' בן ששון(עציר)

גזר דין

רקע וטיעוני הצדדים

1.הנאשם הורשע כפי הודייתו, לאחר שחזר בו מכפירתו בעיצומה של פרשת התביעה, בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"החוק") והחזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 לחוק.

2.הנאשם יליד 1976 ובעברו הרשעה ישנה אחת על פי חש"צ ושתי התייחסויות להמצאו בלתי כשיר לעמוד לדין מחמת מחלת נפש, בגין עבירות של תקיפת שוטר, היזק לרכוש ואיומים. ההסתבכות האחרונה בעברו של הנאשם הינה ממרס 2003.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 11.10.10, בשעה 09:32 בסניף בנק בעיר בת-ים פנה הנאשם למתלונן -סגן מנהל הסניף, על מנת לברר את יתרת חשבונו. באותן נסיבות, הרים הנאשם את קולו וכשביקשו המתלונן כי לא יצעק, איים עליו הנאשם בהתנהגות בכך שנעמד למולו במרחק של כמטר וחצי ואמר לו: "עכשיו תעשה העברה מהחשבון שלך לחשבון שלי" במטרה להפחידו ולהקניטו. באותן נסיבות, החזיק הנאשם בסכין מוחבאת הצמודה לאמת ידו שלא למטרה כשרה ובהמשך עזב את המקום.

ביום 11.10.10, בתחנת משטרת בת-ים, איים הנאשם על שוטרת בכך שאמר לה: "עוד פעם אחת אני אשמע אותך צועקת אני אפרק לך את הראש יזבל".

הנאשם עצור עד תום ההליכים.

4.המאשימה עתרה לענישת הנאשם על דרך מאסרו בפועל ועל תנאי והדגישה כי על נסיבותיו האישיות לסגת כנגד האינטרס הציבורי בהתחשב בחומרת מעשיו.

נטען כיצד הנאשם יצא את ביתו בעת הרלוונטית כשסכין באמתחתו, הילך ברחובות, הגיע אל סניף הבנק ההומה אדם בו אירע אירוע האישום ועל אף שהסכין הייתה מוחבאת בידו, המתלונן הבחין בה והיה מפוחד ביותר. גם מעדות עדת התביעה הנוספת כפי שנשמעה, עלה כי הייתה מבועתת וצייתה לנאשם. מכאן ביקשה המאשימה לגזור כי המדובר באיום ברור.

לגישת המאשימה, התנהלות הנאשם מצדיקה בחינת הרף העליון של הענישה כפי שנקבע בחיקוק לצד העבירות בהן הורשע הנאשם – שלוש שנות מאסר לעבירת איומים וחמש שנות מאסר לעבירת החזקת סכין.

המאשימה סיכמה בעתירתה להעדפת תחושת המתלוננים ולמיצוי המרכיבים בענישת הנאשם עליהם שחה בטיעוניה. נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם, לא עתרה המאשימה לעונש כלכלי והוסיפה את כשירות הנאשם לעמוד לדין ואת העובדה כי בחר להימנע מנטילת אחריות עד להצגת ההסדר הדיוני, מכוחו תוקן כתב האישום והנאשם חזר בו מכפירתו.

5.מטעם ההגנה נשמע עד לעונש – מר אריה ישראלי, גיסו של הנאשם.

העד תיאר את היכרותו הארוכה עם הנאשם מאז היותו ילד וכיצד לפני כעשר שנים התגלתה מחלת נפש לנאשם, שטופל בבית חולים אברבאנל. העד ליווה את הנאשם במשך כל התקופה גם מאחר והנאשם הועסק אצלו. העד דאג תדיר כי הנאשם יקבל את תרופותיו וכי התנהלותו תהיה תקינה.

אירוע האישום אירע שעה שהעד שהה בחו"ל במסגרת עבודתו והוא אינו יודע להסביר כיצד אירע הדבר, מאחר ולגישתו, הנאשם אינו אדם אלים כלל. עוד הבהיר העד כי אמו של הנאשם נפטרה בעת שהייתו הקשה במעצר, כי אביו קיבל אירוע מוחי לפני שנים והוא משותק לחלוטין ומצוי בבית אבות.

העד הדגיש כי הוא מטפל בנאשם וימשיך לטפל בו לאחר שישוחרר, כפי שטיפל בו בעבר ואף ידאג כי ייטול את התרופות הנדרשות לו באופן קבוע. עוד הבהיר העד כי הנאשם חי ומתנהל לבדו ומתנהג למופת.

העד נשאל לגבי מצב אפשרי בו יעדר מן הארץ והשיב כי מצב כזה לא יחזור על עצמו, שכן הוא ייטול את האחריות לטפל בנאשם ובמידה ולא ימצא, אשתו תחליף אותו (ר' פרו' עמ' 40 שו' 4-27).

6.בהסכמה, הוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה בעניין הנאשם (נ/1) ממנה עולה כי נחזה שהנאשם לקה בסכיזופרניה ובעברו אשפוזים רבים. הנאשם הודה כי צרך סמים מסוכנים מסוגים שונים בעברו, אך כדבריו מזה כ- 19 חודשים, נכון למועד חוות הדעת (25.10.10), הוא אינו צורך סמים מסוכנים. לא נצפו מצבים פסיכוטיים פעילים ונחזה כי התנהגות הנאשם נובעת מקווי אישיות אנטי-סוציאליים להבדיל מפסיכוזה. עוד הובהר כי אין כל קשר בין מחלת הנפש בה לקה הנאשם בעבר לבין התנהגותו נשוא כתב האישום וניתנה המלצה לטיפול ולמעקב במסגרת אמבולטורית תוך שהנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין.

7.ב"כ הנאשם עתר להסתפקות בימי מעצרו ולהשתת עונש צופה פני עתיד בלבד. הודגשה הודיית הנאשם בכתב האישום שתוקן לקולא באופן משמעותי, שחסכה בזמן שיפוטי יקר מאחר ונשמעו 4 עדי תביעה מתוך 13. עוד הובהר כי עבירת האיומים בה הורשע הנאשם הינה נוכח התנהגותו, מבלי שהמעשה יכלול שליפת הסכין כלפי המתלונן והמדובר בהחזקת הנסתרת. מכאן עלתה ההדגשה כי טענות המאשימה עולות כדי תסריט בלהות שאינו ישים בעניינו של הנאשם וכי עבירת האיומים אינה ברף החומרה הגבוה ביותר.

הובהרו נסיבות המעשה, על דרך צעקות מטעם הנאשם כהתנהגות שהייתה גם נחלת המתלונן כפי שעלה מפרוטוקול הדיון.

עוד הודגש כיצד הנאשם עזב את הבנק בסמוך לאחר שהפנה את הדברים כלפי המתלונן.