מדינת ישראל נ' בן שיטרית(עציר)

החלטה

הבקשה שלפני הינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו על פי כתב אישום בו הוא מואשם בביצוע עבירות סחר בסמים.

מדובר בסחר בסם מסוג הרואין.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי כל האישומים ולא יכולה להיות מחלוקת על קיומה של עילת מעצר נוכח הקבוע בחוק.

גם ב"כ המשיב לא התפלמסה עם הטענות המפורטות בבקשה שכולן מצדיקות את ההוראה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. טענתה היחידה היתה, כי המשיב שבע מהרשעות, מגזרי דין שהטילו עליו מאסרים ומהתעסקות בסמים ועל כן, שליחתו למעצר או למאסר נוסף אינה פותרת את הבעיה הנמשכת שנים עקב התמכרותו של המשיב לסמים.

לא החלטתי על אתר בבקשה שהיא ניתן לומר כמעט מובנת מאליה וזאת, רק כדי לדון עם עצמי בטענות ב"כ המשיב. לצורך כך, גם ביקשתי לראות את פרוטוקול הדיון בתיק בו נגזר על המשיב, בין היתר, עונש מאסר מותנה של 10 חודשים. אותו תיק התנהל לפני, כך מסתבר וגם בו הצהיר המשיב שהוא עייף מנושא הסמים ומעוניין לשנות את דרכו.

ריבוי ההרשעות הקודמות של המשיב, העונשים שהוטלו עליו, חזור והטל, מוכיחים, כי אין שום כיסוי מעשי להצהרות שהמשיב חוזר עליהן בהליכים השונים.

ב"כ המשיב סבורה שדווקא הרשויות כמו הרשות לשיקום האסיר הן האחריות לכך שהמשיב מעולם לא קיבל הזדמנות נאותה להוכיח את עצמו בשיקום וגם בתוך כתלי הכלא לא היה נתון באגף נקי מסמים.

ברמה הרעיונית בלבד, טענה כזאת יכולה להישמע. ברמה המעשית, אדם בגילו של המשיב עם ההרשעות הקודמות הרבות שלו, עם החקירות שהיה נתון בהן פעם אחר פעם, לא יכול להישמע כמי שמטיל את מלוא האחריות על אחרים, לרבות רשויות ציבוריות וההליכים שעומדים כרגע לדיון בעיקר הבקשה למעצר עד תום הליכים, אינם הפלטפורמה הנכונה להתחיל עם המשיב כעת איזה שהוא הליך שיקום.

אם בדברים הנאמרים משתמעת נימה של ייאוש מהסיכויים שהמשיב אכן יחדל מהתעסקות בסמים, היא נובעת מכך שהמשיב עצמו לא השאיר שום זיק של תקווה כי מסוכנותו לציבור פוחתת והולכת ושיש מקום לשנות את הגישה כלפיו.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ט"ו אב תש"ע, 26 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: