מדינת ישראל נ' בן שבת

החלטה

בפני בקשת ב"כ הנאשם להורות על הפרדת האישומים בתיק זה בטענה שצירופם בכתב אישום אחד זה אינו עומד בתנאי סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב -1982 ויש בו כדי לפגוע בנאשם ולהשחיר את פניו.

לטענת ב"כ המאשימה, מנגד, צירוף האישומים עומד בכללי סעיף 86 הנ"ל שכן קיים ביניהם מכנה משותף עובדתי, על פי הפרשנות שהוענקה לו בבג"צ 5283/98 גומעה חדד נגד הרכב השופטים צמח (פ"ד נ"ה (3) 721). לדבריה, שני המקרים בענייננו סבים סביב עובדות או נסיבות דומות, על רקע עיסוקו של הנאשם כמעסה, כאשר בשני המקרים, הנאשם ניצל את הסיטואציה הכרוכה בטיפול מסוג זה, לרבות השהייה ביחידות עם כל אחת מהמתלוננות, כדי לבצע בגופן מעשים מגונים.

ב"כ המאשימה הפנתה תשומת הלב לכך שבבג"צ חדד הנ"ל, בית המשפט העליון התייחס גם לשיקולי היעילות והיתרונות בברור מאוחד של האישומים, לא רק למען קיצור ההליכים וייעול הדיון, אלא גם למען היכולת לרדת לחקר האמת.

אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

ככל שניתן לראות, כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שני אישומים שעניינם מעשים מגונים שביצע הנאשם לכאורה בשתי נשים שונות.

המקרה הראשון אירע על פי הנטען בחודש אפריל 2008 בדירתו של הנאשם והוא בוצע כלפי מעסה מקצועית שהוזמנה על ידי הנאשם כדי להעניק לו עיסוי. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בהגיע המתלוננת לדירת הנאשם ועוד בטרם החלה לטפל בו, הציג הנאשם את עצמו כמעסה והציע לה בתמורה לעיסוי בן חצי שעה שתעניק לו, עיסוי בן חצי שעה שהוא יעניק לה. כאשר סירבה המתלוננת וביקשה לעזוב את דירת הנאשם, ביצע בה הנאשם את המעשה המגונה שיוחס לו בכתב האישום.

המקרה השני אירע על פי הנטען ב בחודש ספטמבר 2009 כלפי אישה שהגיעה אל הנאשם, לספא בו עבד, כדי לקבל ממנו עיסוי מקצועי.

סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל קובע:

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התנאי "עובדות דומות" אין משמעו כי בין עובדות כל אחד מהמקרים לא קיים הבדל, אלא, כפי שנקבע בפסיקה, צריך להתקיים מכנה משותף שיצביע על כך שהאישומים מבוססים על עובדות שרובן או עיקרן דומה.

בנסיבות שבהן המעשים המגונים בוצעו לכאורה על רקע עיסוי שהנאשם העניק, או ביקש להעניק לנשים אחרות, כאשר בכל אחד מהמקרים, הנאשם ניצל לכאורה את הסיטואציה שבה נמצא ביחידות עם כל אחת המתלוננות לצורכי טיפול בעיסוי, מתקיים לדעתי אותו "דמיון עובדתי" שעליו מדבר סעיף 86 ומדברת גם הפסיקה.

אומנם, במקרה הראשון, כעולה מעובדות כתב האישום, הסיטואציה הייתה שהנאשם הזמין את המתלוננת לדירתו כדי לקבל עיסוי מידיה, אך ככל שניתן לראות, לא רק שהנאשם הוא שיזם את ההתקשרות עם המתלוננת בתואנה שהוא מבקש לקבל טיפול מקצועי, אלא שעוד בטרם היא החלה בעיסוי לשמו הוזמנה, הוא פנה אליה בהצעה שהיה בה כדי לשנות לחלוטין את אופי השירות שעליו הוסכם ביניהם, ולהפוך אותו למטפל בה, למי שאמור לגעת בגופה במסגרת עיסוי שיעניק לה. כאשר סירבה, הוא ביצע בה לכאורה את המעשה המגונה שיוחס לו.

במצב דברים זה, לא אוכל לומר, כי החלטת המאשימה לצרף את שני האישומים יחד נוגדת את הוראת סעיף 86 לחסד"פ.

כמו כן, לא שוכנעתי כי, הגנת הנאשם תיפגע אם צירוף האישומים ייוותר על כנו. כדי לבסס טענה לפגיעה בהגנת הנאשם, אין די בהעלאת הטענה הכללית לפיה ריבוי האישומים עלול להשחיר את פניו וליצור דעה קדומה כנגדו. אין זה מקרה נדיר שבו בכתב אישום אחד מיוחסים לנאשם יותר מאישום אחד, ובתי המשפט מסוגלים ומורגלים, כמעשה יומיום, להכריע בכל מקרה לגופו, על פי הראיות הספציפיות שמובאות להוכחתו. כדי להעלות טענה שצירוף האישומים יפגע בהגנת הנאשם יש להצביע על פגיעה ספציפית, או על חשש ספציפי לפגיעה (ראה בג"צ ג'ומעה הנ"ל).

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל המסקנה היא אין הצדקה להתערב בהחלטת המאשימה לצרף את האישומים יחד, ודין הבקשה להידחות.

אני קובעת להקראה נוספת שבה יינתן מענה הנאשם לכתב האישום המתוקן ליום 15.9.10 שעה 08:30.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אלול תש"ע, 13 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: