מדינת ישראל נ' בן עמי ואח'

הכרעת דין - נאשם 3

כללי

1.בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים נטען כי ביום 2.1.13, בסמוך לשעה 11:55, הגיעו הנאשמים בצוותא לרחוב יחזקאל 4 בחולון והתפרצו לדירת מגורים השוכנת שם ושייכת לגב' ריעאני (להלן – דירת המתלוננת). הפריצה בוצעה באופן שנאשמים 1 ו-2 נכנסו לדירה דרך אחד החלונות, ואילו נאשם 3 תיצפת על הנעשה מחוץ לדירה. שלל הגניבה כלל תכשיטים רבים, לרבות שרשראות זהב, עגילי זהב, שעון זהב וטבעת זהב עם יהלומים. עוד נטען כי באותן נסיבות החזיקו הנאשמים כלי פריצה (לום) המשמש, בין היתר, לפתיחתן האלימה של דלתות מבנים ושבירת מנעולי תליה. שוטרים שהוזעקו למקום בזמן אמת לכדו את נאשמים 1 ו-2 בעודם מחזיקים בשלל הגניבה, ואילו נאשם 3 החל להימלט מהמקום אולם נתפס בהמשך על ידי שוטר.

על יסוד האמור לעיל, ייחסה התביעה לכל הנאשמים עבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה והחזקת מכשירי פריצה. בנוסף, ייחסה התביעה לנאשם 3 עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.נאשמים 1 ו-2 קיבלו אחריות על מעשיהם והורשעו על יסוד הודאתם במיוחס להם בכתב האישום, ואילו נאשם 3 כפר במיוחס לו ועל כן נשמעו מלוא ראיות הצדדים.

תמצית עמדת נאשם 3

3.נאשם 3 הודה כי נכח ברחוב יחזקאל באותו מועד בו פרצו נאשמים 1 ו-2 לדירת המתלוננת, אולם טען כי הגעתו למקום הייתה תמימה לחלוטין, ולא כחלק מתוכנית עבריינית משותפת. נאשם 3 הסביר כי יומיים קודם (31.12.12) בילה עם נאשמים 1 ו-2, וביום 2.1.13, לפני שרצה לצאת לסידורים במשרד הפנים, הבחין כי שכח את תעודת הזהות שלו, ועל כן שוחח עם נאשם 1 שהוא חברו הטוב, וביקש ממנו לבדוק האם תעודת הזהות נמצאה במקרה ברכבו של נאשם 2 (שאף הוא חבר של נאשם 1, והוא (נאשם 3) הכיר אותו לראשונה באותו בילוי משותף).

אותה תעודת זהות שנשכחה על פי הנטען, ורצונו של נאשם 3 לקבל אותה בחזרה, הייתה "הפתיח" לאותה שרשרת של אירועים שהובילה למעצרו.

וכך מפיו:

"התעוררתי. הייתי צריך ללכת לביטוח לאומי. הבנתי ששכחתי את תעודת הזהות שלי באוטו של יוסי (נאשם 2 – ב.ש) או אצל בן (נאשם 1 - ב.ש) התקשרתי אליו בשעות הבוקר ושאלתי אם תעודת הזהות שלי אצלו. הוא אמר שהיא נמצאת אצל יוסי ושהוא יהיה בחולון בסביבות הצהריים, 12:00. אמרתי לו שכשיסתדר לי, אני אגיע בשעות אחה"צ לחולון. אז הוא אמר לי להגיע לרחוב יחזקאל והוא ימסור לי את תעודת הזהות. הוא אמר לי להגיע בסביבות 11:30 – 12:00. הגעתי לרחוב יחזקאל. ברגל. אין לי רשיון. אני גר 20 דק' משם, ברגל. על הדרך, גם התקשרתי לחברה, אמרתי לה שאני אבוא אליה, היא לא גרה רחוק מרחוב יחזקאל ומשם אלך לביטוח לאומי. כשהגעתי לרחוב יחזקאל זה היה בשעה 12:00 בערך. עשיתי טלפון לבן. הוא אמר לי "הלו" והשיחה נותקה. באותו רגע, ראיתי קבוצה של אנשים לבושים בשחור רצים מצביעים עליי ורצים לכיוון שלי. אם מישהו היה צועק "עצור משטרה" הייתי נעמד במקום, אך לא ידעתי מי היו האנשים האלה. ברחתי כל עוד נפשי בי. לא ידעתי אם רוצים לפגוע בי, מי רוצה לפגוע בי. הגעתי לכביש המהיר, שנמצא 300 מטר מרחוב יחזקאל, שם שוטר הזדהה בפניי ועצר אותי. הוא חסם אותי עם האופנוע והזדהה. אני נעצרתי במקום".

כפי שתואר על ידי נאשם 3, בריחתו מהזירה הייתה כיון שהבחין ב"נחיל של אנשים" (כלשון ההגנה בסיכומיה) מתקרב לעברו, וכיון שחשש שהם מגיעים כדי להכותו, ומבלי שהבין כי אותם "אנשים" הם שוטרים. נטען כי לאחר שנאשם 3 הבחין כי קטנוע משטרתי עצר בסמוך אליו, הפסיק לנוס והזדהה בפני השוטר.

תמצית טיעוני התביעה

4.התביעה ביקשה לראות בנוכחותו של נאשם 3 במקום ככזו המצביעה על מעורבותו הפלילית, והפנתה, בין היתר, לנתונים הבאים אשר יש בהם כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתו התמימה: (א) גרסת נאשם 3 היא גרסה כבושה מאחר שבחקירתו במשטרה שמר נאשם 3 על זכות השתיקה; (ב) עדותו של עד ראיה ממנה עולה כי נאשם 3 נראה מצטרף לנאשמים 1 ו-2 בסמוך לדירת המתלוננת; (ג) שיחת הטלפון שביצע נאשם 3 לנאשם 1 מיד לאחר שהבין כי למקום הגיעו שוטרים, מלמדת על תפקידו כתצפיתן; (ד) בריחתו מזירת העבירה למראה שוטרים לבושי מדים שוללת את טענתו לנוכחות תמימה.

התביעה סברה כי האמור לעיל מוביל למסקנה לפיה נאשם 3 פעל בצוותא עם נאשמים 1 ו-2 ועל כן יש להרשיעו כמבצע עיקרי בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

תמצית טיעוני ההגנה

5.ההגנה לא חלקה על מרבית העובדות הרלוונטיות, ועיקר המחלוקת נגעה לפרשנותן של עובדות אלה, ולשאלה האם די בהן כדי להוביל להרשעת נאשם 3, אשר מסר גרסה שהתיישבה לכאורה עם אותן עובדות, ותוארה כעקבית, קוהרנטית ואמינה.

6.ואלה תמצית טענות ההגנה: (א) לא הוצגו ראיות כלשהן אשר ייתמכו בטענת התביעה כי נאשם 3 שימש תצפיתן; (ב) הראיות מלמדות כי נאשם 3 הגיע לרחוב יחזקאל בשעה 12:00, אולם היה זה לאחר שנאשמים 1 ו-2 כבר החלו במלאכת הפריצה, ומכאן שאין קשר בין הגעתו לרחוב יחזקאל למעשיהם של נאשמים 1 ו-2; (ג) תעודת הזהות שנמצאה ברכבו של נאשם 2 מתיישבת עם גרסת נאשם 3 ומחזקת אותה; (ד) לא הוכח כי שיחת הטלפון הקצרצרה שנערכה בין נאשם 3 לנאשם 1, נעשתה לאחר הגעת השוטרים, ומכאן שיש לקבל את גרסת נאשם 3 כי ערך את השיחה קודם לכן ואין לייחס לה פרשנות מפלילה; (ה) יש לקבל את עדותו של נאשם 1 בבית המשפט אשר הודה בהתפרצות לדירה, וסיפק הסבר זהה (ותמים) לנוכחותו של נאשם 3 בזירה.

7.בהתייחס לכבישת הגרסה, נטען כי נאשם 3 שמר על זכות השתיקה בחקירתו הראשונה מאחר ולא ניתנה לו האפשרות למצות את זכות ההיוועצות, ולאחר מכן הייתה זו המשטרה שבחרה שלא לחקור אותו פעם נוספת חרף בקשות הסניגורית. בנסיבות אלה, סברה ההגנה כי אין לראות בגרסת נאשם 3 בבית המשפט כגרסה כבושה בעלת משקל נמוך, אלא כגרסה אותנטית שנמסרה לראשונה בבית המשפט רק בשל התנהלות המשטרה.

8.בהתייחס לעבירה של הפרעה לשוטר, נטען כי נאשם 3 לא הבחין כי הרודף אחריו הינו שוטר, וממילא יש לזכותו מעבירה זו נוכח העובדה כי במהלך החקירה כלל לא הוחשד בה ולא הוזהר לגביה. נטען כי עבירה זו באה לעולם רק באופן של תיקון כתב האישום המקורי שהוגש, כסוג של "עונש" לאחר שנאשם 3 סירב להודות וביקש לנהל את התיק.

דיון והכרעה