מדינת ישראל נ' בן עומר(עציר)

החלטה

ב"כ המאשימה אכן שגה אולם אינני רואה לעמוד על קוצו של יוד והינני מתירה הגשת התצלום אשר מתקבל ומסומן מ/4.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"א, 10/07/2011 במעמד הנוכחים.

כרמלה האפט, שופטת

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, תקיפה סתם, החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרת הוראה חוקית.

כך לאחר שהודה (בעניין תיק 28291-10-10) כי ביום 05.10.10 התפרץ לבית המתלונן בשכונה המזרחית בנצרת, תוך שפתח את חלון הבית בקומה השנייה וגרר עצמו פנימה; כי בהמשך למתואר נכנס לחדר השינה בבית, פתח את ארון הבגדים והוציא מתוכו כספת; וכי לאחר האמור עזב את המקום, ביחד עם אחר.

כך גם לאחר שהודה (בעניין תיק 8643-07-08) כי בהיותו קטין וביום 06.03.07, בהיותו תלמיד בבית הספר תיכון "אורט" בשכונה המזרחית בנצרת, ועת עמד המתלונן – שומר בית הספר – בפתחו של שער בית הספר, הגיע למקום וביקש ממנו להתיר לו לצאת מתחומי בית הספר. הנאשם הודה כי משסירב המתלונן לבקשתו, החל לגדפו, ואף תפס את השער וניסה לפתוח אותו. גם כאשר הורחק מן השער, גידף את המתלונן, ולאחר מכן דחף אותו לעבר השער ויצא החוצה. עוד ובהמשך כאשר יצא בעקבותיו השומר, על מנת להחזירו לשטח בית הספר, דחף אותו הנאשם, הפיל אותו על גבו וכתוצאת האמור גרם לו לרגישות בשוק רגל ימין ובמישוש בגב תחתון.

כך גם לאחר שהודה (בעניין תיק 43140-05-10) כי בתאריך 08.03.10, באזור צומת הבריאות בנצרת, החזיק ברשותו סכין שלא למטרה כשרה.

ולבסוף, כך גם לאחר שהודה (בעניין תיק 36729-06-11) כי ביום 19.06.11, הילך בסמוך לשוק בשכונה המזרחית בנצרת, וזאת בניגוד להוראות בדבר תנאי שחרורו שחייבוהו במעצר בית והתירו לו לצאת לעבודה בדרך שלא היה בה כדי להתיר לו לשהות בסמוך לשוק. הנאשם הוסיף והודה בעניין זה כי כאשר הבחין בניידת משטרה מתקרבת למקום, נמלט אל עבר השכונה המזרחית.

יובהר אם כן כי במסגרת הדיון בתיק העיקרי נשוא הדיון שבפני, ביקש הנאשם למעשה להודות ולצרף מכלול התיקים שהיו תלויים ועומדים כנגדו.

2.קודם לשמיעת הטיעונים לעונש התבקש בעניינו של הנאשם, תסקיר שירות המבחן.

תסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, תסקיר מיום 04.07.11, העלה כי הינו רווק, בן 21, ללא הרשעות קודמות (למעט הרשעה בגין עבירה מיום 02.09.08 שעניינה ביצוע עבודות בלא היתר ושימוש בקרקע חקלאית שלא כחוק – עבירת לפי חוק התכנון והבנייה) וכי לזכותו 12 שנות לימוד, ללא בגרות, לאחריהן השתלב בעבודה במסעדה השייכת למשפחתו, ואשר בה עובד עד היום.

שירות המבחן התרשם כי לנאשם רמת קוגניטיבית נמוכה ויכולת וורבלית מוגבלת וזאת לאחר שהתקשה להרחיב בתשובותיו, ומסר מידע מצומצם וקונקרטי על עצמו ועל משפחתו. הנאשם תיאר עצמו בפני שירות המבחן כילד טוב וממושמע, אשר גדל באווירה חיובית אך תוך גבולות נוקשים וקיבל חינוך לערכים של כבוד למבוגרים, נאמנות למשפחה ולעבודה. למרות נוקשות אביו, חש כי האב דואג לו ורוצה את טובתו. שיחה עם האב העלתה כי אינו סבור שהנאשם בוגר או אחראי דיו, וכי הגם שהוא סבור כי הנאשם, ילד טוב, הרי הוא מכיר בכך שהוא מוגבל מבחינה קוגניטיבית, ואף מבחינת מיומניות לחיים עצמאיים.

עוד העלה התסקיר כי תחת השפעה שלילית של הורי בת זוגו (בחורה בגיל 17 עימה התארס הנאשם) עזב הנאשם את בית הוריו ועבר להתגורר אצל משפחתה. חצי שנה מאוחר יותר חזר בו וחזר לחיק משפחתו, אך מחמת שחש אשמה וכשלון, פעל לכפר על מעשיו מול משפחתו, דבר שבא לידי ביטוי בתפקוד חיובי ומרצה במסעדה ובבית.

עיון בתסקיר מלמד עוד על קשיים בתקשורת עם הנאשם, מהלך השנים, ומתוך כך נטייה מצד הוריו להגביר שליטתם בחייו. נוכח האמור, כך על פי התסקיר, באה לידי ביטוי גם התנהגותו על דרך של "acting out", מתוך צורך לנפרדות ועצמאות.

לגופם של תיקים הבהיר כי בנוגע לעבירת ההתפרצות, זו בוצעה בתקופה לחוצה, בה גם רב עם אחיו הבכור, סביב תפקודו בעבודה, צבר מתחים אותם פרק בבילוי לילי עם חבריו וכך, באחד הימים, אחרי מריבה עם אחיו, וכאשר האב לא התערב, הלך לבית אחיו של אביו, וביצע את הפריצה. שירות המבחן תופס אירוע זה כמעשה שיתכן שמשקף מעשה של "acting out" נגד המשפחה.

ובהתייחסו לעבירה של תקיפת המאבטח, טען כי לא התכוון לפגוע בו אלא רק להזיזו על מנת לצאת משער בית הספר. בהתייחסו לעבירה של החזקת סכין הגיב בשתיקה.

בסיכום מבהיר אם כן שירות המבחן כי מדובר בצעיר בעל אישיות עם קווים ילדותיים, רמה רגשית וקוגנטיבית נמוכה ויכולת וורבלית מוגבלת, אשר גדל במשפחה עם גבולות נוקשים, כאשר הוריו נטו להתמודד עם תחושת חוסר העונים שלהם מולו, תוך הגברת שליטתם ומעורבות יתר בחייו, דבר אשר הקשה על תהליך עיצוב אישיות עצמאית ונפרדת אצלו. השירות התרשם כי הנאשם חי בחוויה של מתח פנימי, הנובע מחוסר יכולתו לממש את ציפיות משפחתו, ומכאן גם בחוויה של כשלון מתמדת, המתעצמת על רקע הצלחתו של אחיו הבכור. עם זאת השירות איננו סבור, לאור נתוניו של הנאשם, כי יוכל להתחבר להתבוננות אישית, או להיתרם מקשר טיפולי עם השירות, ומשכך נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

מנגד ובשים לב גם לביצוע העבירה של הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות שביצע בעת היותו במעצר בית ובחקירת שירות המבחן לקראת גזר הדין, ועל אף ההערכה כי איפיוניו הילדותיים, יושפעו משהות בין כותלי הכלא, מעצם החשיפה לנורמות עברייניות, נקבע כי הנאשם זקוק בשלב זה לעונש שישקף גבול ברור בין אסור למותר ומשכך הומלץ לשקול להשית עליו עונש מאסר לא ממושך שיהווה עבורו גורם מרתיע.

3.לאחר האמור ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, למספר שנים, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי. לתימוכין עמד על חומרת העבירות, חומרה שהינה גם חומרה מצטברת, בשים לב לגילו; עמד על הפגיעה הקשה באינטרס הציבורי ובשלום הציבור, הכרוכה בעבירות הרכוש; והוסיף ועמד על החומרה לביצוע עבירת החזקת הסכין, המחייבת לכשעצמה הרתעה של ממש, מחמת פוטנציאל ההידרדרות הטמון בה.