מדינת ישראל נ' בן משה

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה חבלה לגוף ונזק לרכוש.

על פי העובדות בהן הודתה הנאשמת, בתאריך 24/5/12, סמוך לשעה 13:30 נהגה הנאשמת ברכב פרטי ברחוב פרויד בחיפה, לכיוון כללי מרכז חורב. הכביש במקום הוא דו-סטרי, דו נתיבי, מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי. באותה עת, במקום זה בכיוון הנגדי, ולקראת רכב הנאשמת, נסע רכב פרטי מסוג שברולט ובמקביל אליו נסע רכב פרטי מסוג קאיה, אשר נסעו ישר בכיוון נסיעתם. הנאשמת נהגה את רכבה ברשלנות בכך שללא סיבה סבירה איבדה את השליטה על הרכב, עלתה על אי התנועה הבנוי, סטתה לנתיב הנגדי, התנגשה בשברולט והמשיכה ופגעה ברכב הקאיה. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי נהג השברולט ונהג רכב הקאיה. כמו כן, נגרם זק לשני כלי הרכב המעורבים.

בא כוח המאשימה עתר להטיל על הנאשמת את פסילת החובה הקבועה בחוק, בשים לב לעברה התעבורתי הקל ולתוצאות התאונה. בנוסף, עתר להטיל עליה פסילה על תנאי וקנס. כמו כן, הדגיש כי אין הצדקה לסטות מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

בא כוח הנאשמת טענה כי מדובר בסטיה מהנתיב אשר אירעה עקב בור בכביש. בכל הנוגע לנאשמת עצמה, הדגישה כי מדובר באישה מבוגרת, ערירית, בעלת רקע עשיר בעשייה חברתית, זקוקה לרישיון הנהיגה. הסניגורית הגישה לעיונו של בית המשפט שלל ראיות התומך בדבריה ועל יסוד נסיבות התאונה ונסיבותיה האישיות של הנאשמת עתרה להימנע מפסילת רשיונה.

הנאשמת בדבריה טרם מתן גזר הדין הדגישה כי הנה אישה בודדה, הזקוקה לרישיון הנהיגה, מתגוררת בגפה. באשר לתאונה עצמה ציינה כי סטתה מנתיב נסיעתה עקב בור בכביש וביקשה להקל בעונשה.

בשל טענות הצדדים ובהסכמתם, עיין בית המשפט בחומר הראיות על מנת לעמוד על טיבה של התאונה. מדובר בתאונה עקב סטיה מנתיב נסיעה. התאונה התבטאה בעיקר בנזקים רכושיים קלים יחסית. התעודות הרפואיות מצביעות על פגיעות קלות, כאשר הנפגעים שוללים חבלות בראש, בחילות או הקאות ומתלוננים בעיקר על כאב ראש וכאבים בגב ובבית החזה.

פסיקתו של בית המשפט העליון בעבירות מסוג זה מחייבת, על דרך הכלל עמדה עונשית מחמירה, הכוללת פסילה בפועל, ובמקרים המתאימים, פסילה משמעותית וארוכה. מדובר בסטייה מנתיב נסיעה תוך גרימת תאונה, כאשר ישנה חזקה משפטית בדבר רשלנותה של הנאשמת. במקרה דנן, הנאשמת הודתה כבר בשלבים הראשונים של החקירה ביחס לאחריותה לתאונה. יחד עם זאת, קיימים גם חריגים לכלל זה. אין בפסיקה הגדרה ממצה לקיומן של נסיבות מיוחדות, כלשון סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, דהיינו מתי יתקיימו נסיבות מיוחדות כאלה שבכוחן יהיה לבסס הצדקה לסטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

ברע"פ 6443/12 שאול לידסקי נ' מדינת ישראל דן בית המשפט העליון מפי כבוד השופט רובינשטיין בקיומן של נסיבות מיוחדות, והדגיש כי נסיבות מיוחדות אין משמען חיים נורמטיביים גרידא. עוד אמר "אוכל להעלות על הדעת נסיבות מיוחדות שהמחוקק התיר בהן הקלה במקרה של נהג ותיק ללא הרשעות, שרמת השכרות שנמצא בה היתה נמוכה וחריגה במעט מרמת האלכוהול המותרת, ובהתקיים צורך הומיניטרי בהסעת בן משפחה חולה. הצטברות מעין זו, בלא שאמצה, עשוייה לגבש נסיבות מיוחדות". הדברים נאמרו, אמנם, בתיק שכרות, אך יש וניתן ללמוד מהם, בבחינת קל וחומר, אף לתיק תאונת דרכים ובכלל.

במקרה שבפני, לאחר שעיינתי עיין היטב בחומר הראיות ובחנתי את עברה התעבורתי של הנאשמת סבורני כי, קיימות נסיבות מיוחדות ביותר.

מדובר בנהגת הנוהגת משנת 78', כלומר, מעל 35 שנה על ההגה, אשר לחובתה שתי הרשעות בלבד בעבירות מסוג ברירת משפט. אין בעברה התעבורתי מעורבות קודמת בתאונת דרכים.

התאונה הוסלמה עקב הפגיעה באבן השפה, דבר אשר השפיע על ההיגוי, וגרם לנאשמת לאבד את השליטה על הרכב- כך עולה מהראיות שבחנתי.

בנוסף, הנאשמת אלמנה ופנסיונרית, מתגוררת בגפה בשכונת רוממה וזקוקה לרישיון הנהיגה שלה על מנת לנהל את חייה, לרבות לצורך קבלת טיפול רפואי.

בנסיבות אלה, סבורני שהכף נוטה להימנע, עד למינימום האפשרי, מפסילתה של הנאשמת.

עם זאת, בשים לב לאופי התאונה, לא ניתן להימנע כליל מפסילתה, נוכח מדיניות ענישה הנוהגת ועקרון ההלימה המנחה בענישה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. אני פוסל את הנאשמת מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

2. אני פוסל את הנאשמת מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך תקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

3. קנס בסך 800 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתו בתוך 60 יום.

4. רישיון הנהיגה נמסר לבית המשפט.