מדינת ישראל נ' בן משה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בנסיבות בהן ביום 03/04/07 בסביבות השעה 21:45 החזיק סכין בשכונת פרדס שניר בלוד.

עמדת המאשימה לעניין העונש הנה לגזור עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי וקנס כספי.

עמדת ההגנה הינה להשית על הנאשם עונש צופה פני עתיד מכביד.

השיקולים בעניינו של הנאשם:

עבירה החזקת סכין הינה עבירה חמורה אשר לצידה ענישה מחמירה. עצם המצאות סכין תחת ידו של אדם ברשות הרבים יש בה כדי לסכן את בטחון הציבור, וכך גם התייחסו בתי המשפט לעבירה זו ראו למשל דברי כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 2047/07 מלסה נ' מ"י (פורסם בנבו, מיום 14/05/07):

"כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין "תת-תרבות-הסכין". לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש"הברזל מקצר ימיו של אדם" (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו). צוין במקום אחר (ע"פ 2949/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שם בהקשר של קטין) כי "מצויים אנו, לדאבון הלב, בעידן בו הקול הדומיננטי, כמגמה שיפוטית, בעבירות מעין אלה בהן עסקינן... נאלץ להיות הקול המחמיר, כדי להגן על החברה וכדי להרתיע את העבריינים. שיקולי שיקום אינם נשכחים, ויש וגם יהיו מקרים שבהם תהא ידם על העליונה... בסופו של יום יוכרע כל תיק באיזון שבין הנסיבות האינדיבידואליות למדיניות המשפטית...".

באשר למדיניות הענישה הראויה בעבירות אלו ראו האמור בעפג (י-ם) 22700-05-11 מדינת ישראל נ' וואיל נימר:

"פסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, בין השאר גם פסיקה שיצאה תחת ידינו, מצביעה על מגמת החמרה בעבירה של החזקת סכין, זאת נוכח החמרת העונש הקבוע לצידה של העבירה, משנת מאסר בפועל לחמש שנות מאסר בפועל, זאת נוכח התגברות תופעת האלימות המלווה בסכינים והצורך להתמודד עם תופעה קשה זו. הפסיקה קבעה כך גם במקרים בהם לא קם כל חשש קונקרטי לאירוע אלים, אלא רק בשל הפוטנציאל האלים הגלום בהחזקת סכין. מקל וחומר שיש להחמיר בעבירה זו שעה שאין מדובר אך בסיכון תיאורטי כללי, אלא כאשר המטרה המוצהרת של נשיאת הסכינים והאגרופן, יחד עם האלות, נועדה, מלכתחילה, לצורך אירוע אלים על רקע סכסוך בין משפחות".

הוסף לזאת את עברו הפלילי העשיר של הנאשם (ת/1) הכולל 26 הרשעות קודמות בעבירות איומים, אלימות, החזקת מקום להימורים, עבירות רכוש כנגד רכבים ודירות, עבירות רבות על פקודת הסמים המסוכנים לרבות החזקת סם לא שלא לצריכה עצמית ובהן הרשעה משנת 2011 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ויש בכך כדי להעיד כי הירתמות הנאשם להליך הטיפולי (משנת 2009) לא צלחה.

התייחסתי אף לטענת המאשימה לפיה הנאשם ריצה תקופות מאסר ממושכות מאחורי סורג ובריח ודומה כי הדבר לא הרתיעו מלשוב למעשיו העבריינים.

במקרה דנן מדובר בעבירה מאפריל 2007, שכן כתב האישום המקורי נמחק לאחר שהנאשם לא התייצב לדיונים ועתה הוגש כתב אישום מחודש בגין החזקת הסכין (ת/2).

מנגד עומדים לימינו של הנאשם השיקולים המקלים הבאים: 

הנאשם הודה במיוחס לו ובכך חסך מזמנו של הציבור.

התייחסתי לנסיבות האישיות של הנאשם, לגילו, לקחתי בחשבון את הליך הטיפול, מסירת בדיקות השתן והאמור במסמך נ/1.

מסמך נ/1 הינו אישור שניתן בפברואר 2012 מד"ר לויט מנהל מרכז מתדון ורושלים. ממסמך זה עולה כי הנאשם מטופל במרכז, עומד בכללי המרכז וזוכה להטבות של מטופל טוב. המלצת מנהל המרכז לאפשר לנאשם לסיים התיק ללא מאסר.

בנוסף נתתי דעתי למצבו הרפואי של הנאשם אשר למרבה הצער נובע בין היתר מהשימוש בסמים ראה מסמך נ/2 שהוגש ע"י ההגנה.

ערה אני לכך כי עברו הפלילי מלמד שאין לחובתו עבירה זהה וכי בחלקו האחורי של הסכין אשר נמצא ברכב היה פנס. באשר ליתר העבירות מדובר בעיקר בעבירות אשר בוצעו על רקע היותו מכור לסמים ולמעשה לחובתו רק עבירות אלימות אחת בגין איום משנת 2007.

בנוסף עיינתי בפסיקה שצרפה ההגנה. לשיטת ההגנה אחידות הענישה מחייבת כי הענישה תהיה בין מאסר מותנה לעבודות שירות. בעניין זה ייאמר כי קשת הענישה הנה רחבה וברי כי כל מקרה לגופו ולנסיבותיו.

לבסוף האזנתי לדברי הנאשם אשר הביע צער על מעשיו, ציין כי מבין את החומרה בנשיאת סכין אך לא היתה לו כוונה לעשות בו שימוש. עוד התייחסתי לטענותיו בדבר מצבו הבריאותי וכוונתו להתמיד בטיפולים.