מדינת ישראל נ' בן משה שני

החלטה

1.בתאריך 10.8.09, נרשם לנאשמת דו"ח תנועה בגין נהיגה ברכב במהירות של 95 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המירבית המותרת הינה 60 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

2.לאור פסק הדין שניתן בית המשפט המחוזי באר שבע ע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, עתרה הנאשמת לביטול כתב האישום, מטעמים של הגנה מן הצדק.

הנאשמת טענה בין היתר כי "המסקנה המתבקשת היא, כי המשיבה כצד להליך שהוכרע מושתקת מלטעון כעת למדידה מהימנה וזאת מהטעמים שלהלן:

א. יעילות תפקודה של המערכת השיפוטית – למנוע כפל דיון בשאלות שכבר הוכרעו בין בעלי הדין בפסק דין קודם.

ב. חשש מהחלטות שיפוטיות סותרות – הדבר פוגם באמון הציבור הן במערכת התביעה והן במערכת המשפטית.

ג. הטרדת בעלי הדין – אישום פלילי כנגד נאשם כשהסוגייה הוכרעה בבית המשפט.

ד. החשש מפני הרשעת החפים מפשע – בעקבות ניהול הליך שבו נוטים נאשמים להודות בביצוע העבירה, מגיעים להסדר טיעון ונמנעים מלנהל הליך הוכחות שיכביד על כיסם".

ב"כ הנאשמת סקר בהמשך הבקשה בהרחבה את דיני ההגנה מן הצדק והשתק הפלוגתא בהליך הפלילי וביקש מביהמ"ש לקבל את הבקשה ולבטל את כתב האישום משיקולים של צדק.

3.המאשימה התנגדה לבקשה בטענה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו מנחה ולא מחייב ואין מקום לקבל את הטענה של הגנה מן הצדק.

4.בתגובת הנאשמת לתגובת המאשימה ציין ב"כ המבקשת, בין ביתר, כי "אין זה ראוי כי כנגד נאשמים במקרים דומים ובנסיבות דומות יבוטל כתב האישום מחמת קבלת טענת הגנה מן הצדק ואילו כנגד הנאשמת בתיק זה, ינוהל הליך פלילי. משמעות מצב דברים זה כמוה כיצירת אפליה אשר אינה משתמעת לשני פנים".

זאת ועוד, ב"כ הנאשמת הפנה להחלטת כב' השופטת בן ישככר בתת"ע 4821-02-10 מדינת ישראל נ' חלימי, שם קבעה כב' השופטת בן יששכר "משניתן פסק דין על ידי ערכאת הערעור... כי אז הקבייעות, שנקבעו על ידי ערכאת הערעור הפכו לנורמה שבית משפט זה רואה עצמו מונחה על ידה, נורמה המחייבת רשות ציבורית היא רשות האכיפה, שאינה רשאית להתעלם ממנה כל עוד לא בוטלה בערכאה גבוהה יותר".

לפיכך, טוען ב"כ הנאשמת כי במקרה דנן משקבע בית המשפט המחוזי באר שבע, כי בהעדר כיול על ידי מעבדה מורשית, מתעורר ספק בדבר אמינות תוצאת המדידה הנרשמת, יש לבטל את כתב האישום, או לזכות את הנאשמת.

5.דיון והכרעה

ההגנה מבקשת לבטל את כתב האישום בתיק זה, בהתייחס למצב הראיות בתיק, היינו לכך שהראיה הקושרת את הנאשמת לעבירה המיוחסת לה, היינו המדידה באמצעות מכשיר הממל"ז, אינה קבילה נוכח אי כיול חיצוני של המכשיר ועל רקע פסיקה מנחה בנושא זה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

דא עקא, שבשלב מוקדם זה, בטרם הוצגה בפניי מלוא התמונה הראייתית בתיק, אין מקום להורות על ביטול כתב האישום בשל אי קבילות של הראייה, שכן עניין זה אמור להבחן במסגרת שמיעת הראיות, שאז תוצגנה מלוא הראיות בפני בית המשפט ותישקלנה טענות הסנגור בבקשה.

זאת ועוד, בשלב זה לא קיימת עדיין הלכה מחייבת בשאלת השפעת העדר הכיול החיצוני של הממל"ז על אמינות תוצאת המדידה של המכשיר.

פסיקת ביהמ"ש המחוזי הינה פסיקה מנחה ולא מחייבת וסוגיה זו אמורה להיות מוכרעת בבית המשפט העליון בזמן הקרוב, במסגרת דיון ע"פ 2891/10 (קבוע בבימ"ש העליון בפני מותב של שלושה שופטים ליום 20.12.10).

סיכומו של דבר, לנוכח האמור לעיל, בשלב זה אינני נעתר לבקשה המקדמית להורות על ביטול כתב האישום מחמת טענה של הגנה מן הצדק.

אני קובע להקראה ביום 16.2.11 שעה 11.30.