מדינת ישראל נ' בן מוחה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו באישום מתוקן במסגרת תיק תאונת דרכים בעבירה של אי שמירת מרחק, גרימת נזק, נהיגה רשלנית, אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה, ואי הגשת עזרה לנפגע בתאונה עבירות לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה.

כאמור הורשע הנאשם על פי הודאתו והצדדים טענו לעונש.

התביעה עותרת לעונש מאסר בעבודות שירות תוך הפנייה לחומרת העבירות בייחוד לעבירות של אי מסירת פרטים ואי הגשת עזרה לנפגע תוך הקבלה לעבירה של הפקרה.

בנוסף עותרת התביעה למאסר על תנאי מרתיע פסילה ארוכה פסילה על תנאי וקנס.

התביעה הציגה לבית המשפט גליון הרשעותיו של הנאשם בתעבורה וכן הרשעה בפלילי.

ב"כ הנאשם מפנה לפסיקה רלוונטית בהם בתי המשפט לא הטילו בעבירות נשוא האישום עונש של מאסר.

ב"כ הנאשם אף עותרת לפסילה תקופה קצרה ולנסיבות ביצוע העבירה של עזיבת מקום התאונה ואי מסירת פרטים.

הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת ממונה. הממונה מצא כי הנאשם אינו ניתן להשמה.

מדובר בנאשם עם ותק קצר בנהיגה. הוציא רשיון נהיגה בשנת 2009 וצבר לחובתו 2 הרשעות בגין ברירות משפט. העבירה האחרונה הינה מחודש מרץ 2011.

לנאשם הרשעה אחת בפלילי שאינה קשורה לנהיגה.

המדובר באירוע מחודש יוני 2011 כאשר כאמור לא נגרמו לנפגעים חבלות של ממש.

לאחר ששקלתי את הנתונים הנ"ל התחשבתי בנסיבות האישיות של הנאשם כולל גילו, לא מצאתי שמדובר במקרה שיש להטיל עונש מאסר ולו בעבודות שירות.

במקרים של תאונות מצאו בתי המשפט בערכאות שונות להטיל על נאשמים עונש של מאסר אפילו לריצוי מאחורי סורג ובריח כאשר נגרמו חבלות קשות וכן, לאור רמת הרשלנות. במקרה שלנו כאמור, לא נגרמו חבלות של ממש ומדובר בתאונה שנגרמה עקב אי שמירת מרחק.

בחנתי גם את מדיניות הענישה בגין העבירה של אי מסירת פרטים ואי הגשת עזרה לנפגע לפי תקנה 144 גם שם לא מצאתי שמתחם הענישה מחייבת הטלת עונש מאסר.

לאור האמור לעיל, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500   ש"ח או  30   ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 יום.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום.