מדינת ישראל נ' בן מוחה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נסיעה לאחור בחוסר זהירות ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 45(1) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה וסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו, וביום 3.2.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד הולך הרגל המעורב, ממצין מנחם והוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – תעודה רפואית

ת/2 – הודעת נאשם

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותו של עד התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 29.3.09, בסמוך לשעה 10:00, נהג הנאשם ברכב מסחרי בבני ברק, ברחוב הקישון, בסמוך לבית מספר 21 ותוך שהוא מסיע רכבו לאחור , פגע בעד שעמד מאחוריו והפילו לרצפה. כשניסה העד להתרומם, פגע בו הנאשם שוב.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו העד חבלה של ממש – חתך ביד שהצריך תפרים לשם איחויו.

להלן גרסת הנאשם, כעולה מעדותו בבית המשפט:

הוא נהג כאמור והסיע רכבו לאחור, בשטח המהווה כניסה לבית עסק המצוי במקום, תוך שהוא נעזר במכוון. העד יצא מבית העסק, מעד ונפל מאחורי רכבו של הנאשם. המכוון הורה לנאשם לעצור והוא עצר מיד. לטענתו, העד אמר שהכל בסדר ואינו זקוק לעזרה ואחרי יומיים, הבחין בו שוב וראה כי ידו חבושה והעד ביקש את פרטיו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין העד לנאשם, כי מקום התאונה לא היה על המדרכה, כפי שנרשם בכתב האישום, אלא בשטח המהווה כניסה לבית עסק.

עד התביעה הפליג מעט, לטעמי, בתיאור אופן פגיעתו על ידי רכב הנאשם ובטענה כי נפגע מן הרכב 3 פעמים, אך אין בכך כדי להשליך על מלוא עדותו ואני מקבלת גרסתו לפיה נפל לכביש, כתוצאה מפגיעת רכב הנאשם.

באשר לגרסת הנאשם, הרי שכאשר נחקר הנאשם במשטרה לא מסר דבר לעניין שימוש במכוון במהלך הנסיעה לאחור. הנאשם תיאר כיצד הסיע רכבו לאחור באיטיות, תוך שהוא מביט במראות הרכב ולאחור ולפתע, הרגיש נגיעה בחלקו האחורי של הרכב. הנאשם יצא מהרכב וראה אדם שוכב מאחורי רכבו ומתרומם ממקומו. הנאשם אישר כי לא הבחין בעד לפני הפגיעה – ראה ת/2.

לעומת זאת, בבית המשפט הציג גרסה שונה לחלוטין, לפיה, כאמור לעיל, נעזר במכוון במהלך הנסיעה לאחור, העד יצא מהמפעל, מעד ונפל על רכבו של הנאשם והמכוון הורה לנאשם לעצור את הרכב.

הנאשם מסר כי שמו של המכוון הוא פרדי סאוסי, שנבצר ממנו להגיע לעדות בבית המשפט.

משנחקר בחקירה נגדית על הסתירה בגרסאותיו, השיב כי לא חשב שהוא צריך למסור שנסע עם מכוון ושזה הנוהל בחברה בה הוא עובד.

הנאשם לא פירט מדוע נפקד שמו של המכוון או עצם קיומו בהודעתו במשטרה ומדוע לא מסר אותו מכוון עדות במשטרה. מעבר לכך, יודגש כי בשורה 19 להודעתו, בתשובה לשאלה שנשאל על ידי החוקר המשטרתי, השיב "הייתי לבדי".