מדינת ישראל נ' בן יפת ואח'

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בכביש בין עירוני, כביש מס' 40, בשעה 00:30 בלילה.

הרכב שנפגע הוא רכב משטרה. לטענת התובעת במהלך התאונה נפגע רכבה על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ולאחר מכן על ידי רכב נוסף הנהוג בידי הנתבע 3. הנתבעים 1 – 2 טוענים שהאחריות לתאונה רובצת על הרכב המשטרתי שאיבד שליטה על הרכב, ומכל מקום יש לייחס לו רשלנות תורמת. בנוסף הנזק נגרם גם כתוצאה מפגיעת הרכב הנוסף ויש לייחס גם לו אחריות לנזק. הנתבעים 3 – 4 טוענים שהנתבע 1 הוא האחראי הבלעדי לתאונה, והוא זה שאחראי לנזקים כולם.

העידו בפני נהג הרכב המשטרתי, מר שחר בנין (להלן: "השוטר") ונוסעת נוספת שהיתה עימו ברכב. מטעם הנתבעים 1 – 2 העיד הנתבע 1 (להלן: "פוגע א"). מטעם הנתבעים 3 – 4 העיד הנתבע 3 (להלן: "פוגע ב"). הוגשו גם מסמכים שונים, לרבות תיק המשטרה ותמונות נזק.

בגין התאונה נשוא התביעה הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום בבית משפט לתעבורה, והוא הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה וגרימת נזק (ת/1). על פי האמור בכתב האישום, התאונה אירעה בנסיבות הבאות: פוגע א שנסע בנתיב השמאלי בכביש סטה לפתע לנתיב הימני והתנגש ברכב המשטרתי. כתוצאה מהפגיעה הסתבסב הרכב המשטרתי, פגע במעקה הבטיחות שבמרכז הכביש ונעצר לרוחב הכביש, בנתיב השמאלי. לאחר מכן פגע ברכב המשטרתי רכב נוסף שהיה נהוג על ידי פוגע ב.

השוטר העיד בפני על נסיבות התאונה, ולפי עדותו נסיבות התאונה הן כמתואר בכתב האישום. לדבריו לאחר הפגיעה לא ניתן היה להזיז את הרכב המשטרתי שנתקע בכביש, ולפיכך הוא שם משולש אזהרה וניסה להבהב למכוניות עם הפנס המשטרתי שהיה בידו. עברו מספר מכוניות ללא פגע, אך כעבור כרבע שעה פגע בו רכב נוסף, רכב הנתבעים 3 – 4 שגם הזיזו במעט ממקומו, אף שהפגיעה העיקרית היתה של הרכב הראשון. פוגע א העיד שהרכב המשטרתי הסתחרר בכביש וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. פוגע ב העיד שהוא נסע בכביש, היה חשוך, הוא לא הבחין בכל אותות אזהרה ולפתע נכנס ברכב המשטרה שעמד לרוחב הכביש.

שמעתי את עדויות הצדדים ומקובלת עלי גרסת התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה, כפי שאלו מתוארות בכתב האישום, בו הודה פוגע א, ובניגוד לעדותו בפני. לפיכך הנתבעים 1 – 2 נושאים באחריות לקרות התאונה. השאלה היא אם יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת, ומה מידת אחריותם של נתבעים 3 – 4, אם בכלל.

אינני סבורה שיש לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהיא. כאמור, התאונה נגרמה עקב כך שרכב נתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת מאחור. השוטר העיד שמהירות נסיעתו היתה בהתאם למהירות המותרת, 90 קמ"ש. כתוצאה מהתאונה הרכב נתקע לרוחב הדרך ולא ניתן היה להזיזו. בנסיבות אלו השוטר שם משולש אזהרה והבהב עם הפנס שבידו. דלקו גם אורות הרכב הפוגע (כל מערכות החשמל ברכב המשטרה קרסו, על כן לא ניתן היה להפעיל את אורות הרכב). לא נטען, וודאי שלא הוכח, שנהג התובעת יכול היה לנהוג אחרת משנהג. בנסיבות אלו אין לייחס לו רשלנות תורמת.

אשר לנתבעים 3 – 4. השוטר העיד שחלפו בכביש מספר רכבים לאחר התאונה, ללא פגע. פוגע ב העיד שהוא לא הבחין לא במשולש, לא בפנס ולא באורות מהבהבים. כאמור קבעתי כי אותות אזהרה אלו היו. מכאן שגם פוגע ב התרשל. עם זאת מידת רשלנותו פחותה מרשלנותו של פוגע א שבעטיו נתקע הרכב המשטרתי לרוחב הכביש, ובעטיו נוצר בכביש מכשול חמור, מכשול בו פוגע ב לא הבחין.

לעניין הנזקים. לפי עדותו של השוטר כתוצאה מפגיעת הרכב הראשון, ניזוק הרכב המשטרתי בצידו האחורי שמאלי, בחזיתו ובחלקו האחורי ימני. כתוצאה מפגיעת הרכב השני נפגע רכב המשטרה בצידו הימני קדמי. לפי חוות דעת השמאי הנזקים בחלק האחורי של הרכב עולים כדי 7161 ₪, כולל מע"מ, והנזקים בחלק הקדמי של הרכב עולים כדי 21,938 ₪ כולל מע"מ. עיון בפרטי הנזק מעלה שרק חלק מהנזק נגרם בצד הימני קדמי, מקום פגיעת הרכב השני. עם זאת אין להתעלם מכך שלפי עדותו של השוטר הפגיעה הנוספת גרמה להזזת הרכב ממקומו, ומכאן שאין מדובר בפגיעה קלה.

לא הוכח בפני איזה נזק נגרם כתוצאה מכל אחת מהפגיעות, וגם לא ניתן היה להוכיח זאת. בנסיבות אלו יש לחלק את הנזקים על דרך האומדנה, תוך התחשבות רק בנזקים שנגרמו בצד הימני אחורי, ותוך התחשבות במידת אשמו של כל אחד מהצדדים הפוגעים. כאמור, אני סבורה שיש לייחס לפוגע א רשלנות גם בגין יצירת המכשול בכביש, מכשול שהוביל לרשלנותו של פוגע ב. בהתחשב בכל אלו אני אומדת את הנזק הנוסף שגרם פוגע ב בשיעור של 10% מסכום הנזק, ובהתחשב במידת רשלנותו הפחותה אני מוצאת לחייבו בשיעור של 5% מהנזק שנגרם.

התוצאה היא שהנתבעים 1 – 2 יישאו ב – 95% מהנזק והנתבעים 3 – 4 יישאו ב – 5% מהנזק.

לאור האמור הנתבעים 1 – 2 ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סכום של 27,986 ₪ צמוד מיום 06.05.07 בתוספת שכ"ט עדי התובעת כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום בו חוייבו בתוספת מע"מ. הנתבעים 3 – 4 ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 4, סכום של 1473 ₪ צמוד מיום 06.05.07 בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום בו חוייבו בתוספת מע"מ.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין .

ניתן היום, י"ח סיון תש"ע, 31 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: