מדינת ישראל נ' בן יעקב

החלטה

הנאשם מואשם בעבירה גרימת נזק לרכוש או אדם, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); פזיזות, עבירה על סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן: "חוק העונשין"); סטיה מנתיב, עבירה על תקנה 40(א); חבלה של ממש, עבירה על תקנה 26(4) ובעבירה של מהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, עבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה.

הטענה העובדתית היא כי ביום 07.03.2012 בסמוך לשעה 02:55, נהג הנאשם ברכב מסוג "יונדאי" מ"ר 49-311-76, ונסע בשטח תחנת הדלק, מישור אדומים.

על פי המתואר בכתב האישום ביציאה מתחנת הדלק, נהג הנאשם בפזיזות בכך שביצע פניית פרסה ושב אל התחנה כשהוא מאיץ את מהירות נסיעתו תוך משיכת בלם היד, ואז ביצע תנועת "צלחת". כתוצאה מכך, סטה חדות שמאלה, איבדה שליטה על הרכב בעת שעשה תנועת סיבוב מהירה כנגד כיוון השעון, פגע עם דופן ימין אחורית בהולכי רגל שעמדו על הכביש ברחבת תחנת הדלק.

כתוצאה מכך גרם הנאשם חבלות חמורות לשלושה בני אדם, והכל כמפורט וכמתואר בכתב האישום.

המאשימה טוענת שאופן נהיגת הנאשם מקיימת בין היתר גם את עבירת הפזיזות הקבועה בסעיף 338 בחוק העונשין.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי הודה הנאשם בעובדות כתב האישום להוציא האישום של נהיגה בפזיזות. בשל הסתייגות זו, הוריתי לצדדים להגיש בכתב את התייחסותם. ציינתי כי אחרי שתינתן החלטה בנקודה זו, יינתן גזר הדין.

הסניגור בהתייחסותו ביקש שלא לייחס לנאשם עבירה של נהגיה בפזיזות שכן לסברתו היסודות העובדתיים של עבירת הפזיזות זהים לסעיפי האישום שיוחסו לנאשם בפקודת התעבורה ותקנותיה.

לסברתו, לא ניתן להאשים את הנאשם בסעיף 338 לחוק העונשין ובמקביל גם בעבירות של סטייה מנתיב, חוסר שליטה ברכב ובמהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, מאחר שהיסוד העובדתי זהה. לאמור, צורת הנהיגה ואופן נהיגת הרכב על ידי הנאשם.

לגרסת ההגנה, התביעה אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו. קרי, מחד לייחס עבירה לפי חוק העונשין ומאידך לפי פקודת התעבורה ותקנותיה. אשר על כן, מבקשת ההגנה למחוק את עבירת הפזיזות ולהקל עם הנאשם.

האם יש חפיפה בין סעיף 338 לחוק העונשין לבין הסעיפים בפקודת התעבורה ותקנותיה?

(והתשובה היא שאין חפיפה ומדובר בעבירות שונות)

סעיף 338 לחוק העונשין שעניינו "מעשי פזיזות ורשלנות" קובע כדלקמן:

"(א)העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים:

(1)נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית;

(2)מפעיל כלי שיט או כלי טיס או משתתף בהפעלתם;

3)עושה מעשה באש או בחומר לקיח, נפיץ או רדיואקטיבי או אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר כאמור שבהחזקתו;

(4)עושה מעשה לגבי מכונות שבפיקוחו, שלו בלבד או עם אחרים, או אינו נוקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהן;

(5)עושה מעשה לגבי חומר נפץ או כלי יריה שבהחזקתו, או אינו נוקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהם;

(6)אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו;