מדינת ישראל נ' בן יוסף

גזר דין

העובדות

הנאשם הורשע על פי הודאתו, מכוחו של הסדר טיעון דיוני, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של:

קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (בשלושה אישומים);

גביית כספים שלא כדין – עבירה לפי הסעיפים 69ד(א) + 80(ג) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה") (בשלושה אישומים);

ותיווך שלא כדין – עבירה לפי הסעיפים 79(א)(1)+(2)+65(א) לחוק שירות התעסוקה (בשני אישומים).

שלושת האישומים בהם הורשע הנאשם נסובו סביב פרשת מרמה בעלות רקע ומאפיינים דומים.

לפי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2008-2009 (להלן: התקופה) סיכמו ביניהם הנאשם והעובדות הזרות הלנה קונצורצ'י, אנה קזימירנקו וקטרינה מטבייד, להונות את רשויות המדינה וביניהם משרד התמ"ת ומשרד הפנים, בכך שבהסתמך על היתרי העסקה שניתנו לאמו ולדודתו של הנאשם, ירשמו העובדות הנ"ל על אותם היתרים, רישום שיעניק להן אשרת שהייה ועבודה בישראל, זאת מבלי שיועסקו בפועל ע"י בעלי ההיתר, והכל תמורת בצע כסף.

בפועל רשם הנאשם באותה התקופה את העובדות הזרות על היתרי ההעסקה של האם והדודה מבלי שעבדו אצלן, וגבה תמורת רישום זה מכל אחת מהעובדות תשלום ראשוני בסך 1,200 $ ומהעובדת קטרינה גבה בנוסף 3 תשלומים חודשיים בסך 200$ כל אחד.

טיעוני הצדדים

המאשימה עתרה כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת לריצוי מאחורי סורג ובריח ולצידו מאסר על תנאי וקנס.

לשיטת המאשימה הנאשם עבר עבירות חמורות ביותר, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן, ופגע בהתנהגותו העבריינית בריבונות המדינה וביכולתה לשלוט על המשאב האנושי שלה, ובעיקר פגע באמינות המנגנון והסדר הציבורי.

ב"כ המאשימה טענה שהנאשם במעשיו היה שותף ליצירת אשרות מזויפות ובכך אפשר למי שאינו רשאי לשהות בישראל, לא רק לשהות בה אלא גם לעבוד בישראל באופן לא מבוקר, והכל למטרת רווח כספי.

עוד טוענת המאשימה כי חומרת מעשיו של הנאשם מודגשת בשים לב לעובדה כי חבר לעובדות הזרות, שלא יכול להיות חולק כי הן "החוליה החלשה" בשרשרת. באשר מטבע הדברים אותן עובדות מגיעות לארץ זרה, שאת שפתה ומנהגיה אינן מכירות, וצריכות להתערות ולהשתלב בחברה. במכלול האמור, מצויות הן באופן יחסי בעמדת נחיתות אל מול החברה הישראלית והמציאות הישראלית.

ב"כ המאשימה סבורה כי בנסיבות הללו יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי ולבכר שיקולי הלימה, גמול והרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

עוד הפנתה המאשימה לעובדה כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות גניבה, גניבה בכרטיס חיוב וניסיון לקבל דבר במרמה, וטענה כי בנסיבות הללו גם לא ניתן לטעון למעידה חד פעמית, מה גם שניתן לזהות הסלמה בדפוסים העבריינים ובחומרת העבירות שעובר הנאשם.

מנגד טען ב"כ הנאשם כי במעשיו לא ניסה הנאשם לפגוע בריבונות המדינה או להתערב במדיניות בענין כניסת עובדים זרים, שכן כל אותן שלושת העובדות הזרות נכנסו לארץ מלכתחילה כדין וקיבלו אישורי שהייה ועבודה. העבירות בהן הורשע הנאשם מתייחסות אם כך רק לשאלת יכולת הפיקוח של המדינה על מקום עבודתן של אותן עובדות.

שנית, טען ב"כ הנאשם כי למרות שהנאשם היה רק חוליה אחת בשרשרת הגורמים המעורבים בביצוע העבירות, לא טרחה המדינה להעמיד לדין את החוליה הנוספת בשרשרת – אותן עובדות זרות, ששיתפו פעולה באופן מלא עם התרמית, שכן הרישום הפקטיבי אפשר להן להמשיך ולהחזיק באשרת שהייה ועבודה ולעבוד בכל מקום עבודה אחר, עבודות חלופיות שמן הסתם הניבו להן רווח כלכלי גדול יותר.

ב"כ הנאשם הוסיף כי בהתנהלותה זו של המדינה, לא רק שהפלתה את הנאשם לרעה, אלא אף העניקה טובת הנאה ברורה לשתיים מבין העובדות הזרות, אשר עד עצם היום הזה, כך עפ"י הצהרת המדינה, ממשיכות לשהות בארץ שלא כדין וללא אשרה והכל בידיעת השלטונות (ראה המסמך טל/4).

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מסר הסנגור כי הנאשם כבן 45 נשוי ואב לילד, מתפרנס בדחק מעבודה בחברת "אשל ירושלים" העוסקת בחלוקת מזון לנזקקים, ונזקק לגמלת השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי.