מדינת ישראל נ' בן-חורין מתן

החלטה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אינני סבור כי יש מקום להגיש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם.

הטענות שמעלה הסניגור הן טענות השייכות לשלב טיעונים לעונש.

יצויין כי הסניגור קיבל את הייצוג ביום 21.12.10 , הודה בשם הנאשם והתיק נקבע מיד לטיעונים לעונש ולא העלה שום טענה לעניין הגשת תסקיר שירות המבחן.

כך או כך, סבורני כי התיק לא מתאים להגשת תסקיר שירות המבחן.

הטיעונים לעונש ישמעו היום.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תשע"א, 25/01/2011 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודעתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, עולה כי ביום 7.6.10 נתפס נוהג בחוף הכרמל, כאשר ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו היה 365 מ"ג.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש פסילה שלא יפחת מעונש הפסילה המינימאלית, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם הגיש לי טיעונים בכתב, כאשר הוא טוען כי מדובר במקרה בו על בית המשפט לחרוג מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק, שכן מדובר בבחור צעיר, אשר הביע חרטה כנה ואמיתית ביחס לעבירה שאותה ביצע, עברו התעבורתי קל ועל כן הוא סבור כי בנסיבות אלה מן הראוי שבית המשפט יקל בעונש הפסילה וככל שיימצא מתאים, יבצע עבודות של"צ.

עבירת השכרות הינה עבירה חמורה, מסכנת חיים ודומה כי אין צורך להכביר מלים בכך.

מצוותו של המחוקק, כפי שנקבעה בסעיף 39א לפקודת התעבורה, הינה עונש פסילה מינימאלי לתקופה שלא תפחת משנתיים. העובדה שהמחוקק קבע את עונש הפסילה האמור והדגיש כי מדובר בתקופת מינימום, מלמדת שהמחוקק הורה כי כל מי שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, ראוי שיושת עליו עונש פסילה זה ללא חריגים.

אמנם לבית המשפט יש סמכות לחרוג מעונש הפסילה המינימאלי בנסיבות מיוחדות, אך בפסיקה עקבית של בית המשפט העליון נקבע לא אחת, כי חריגה מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק, תיעשה במשורה.

בחנתי את הטענות שהציג בפניי הסניגור המלומד, ער אני להיות הנאשם אדם נורמטיבי ולעברו התעבורתי הקל. אך יחד עם זאת, מדובר בעבירה חמורה אשר גובה לא אחת מחיר דמים יקר. מצוותו של המחוקק, כמו גם מצוותו של בית המשפט העליון, היא להילחם בנגע תאונות הדרכים באופן כללי ובנגע הנהיגה בעת שיכרות בפרט. לא התרשמתי כי הנסיבות שבפניי מצדיקות חריגה מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק ויודגש כי הכמות חורגת בכ- 75 מ"ג מהכמות המינימאלית הקבועה על פי דין.

אשר על כן , לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית אותה ריצה.

2.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי, למשך 3 שנים.

3.אני דן את הנאשם למאסר של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן שכרות ו/או נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול ולא יסרב לבדיקת שכרות.