מדינת ישראל נ' בן זקן

החלטה

בפני בקשת הנאשם ובא כוחו, כי אורה על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149 (10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של איומים ותקיפה סתם.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 23.07.2011 בשעה 00:00 בנהריה, הבחין הנאשם בחבורת קטינים שהגיעו לפתח ביתו ויצא אליהם לברר פשר התנהגותם כלפי בנו הקטין.

בהמשך, תקף אחד הקטינים ואיים עליו.

כן איים על קטינה שהיתה בחבורה באומרו כי יכה אותה.

טען ב"כ הנאשם, כי בנו סבל מהתנכלות של הקטינים ועובר לאירוע נשוא כתב האישום אף הוגשו מספר תלונות כנגד חבורת הקטינים, ביניהם המתלוננים המוזכרים בכתב האישום נשוא התיק שבפני, אשר נהגו באלימות במשך תקופה ארוכה בבנו הקטין של הנאשם.

התלונות נסגרו במשטרה והסתפקו באזהרת הקטינים.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם מופלה לרעה אל מול המתלוננים בתיקנו שתיקיהם נסגרו ואכיפה בררנית זו, פוגעת בעיקרון השוויון בפני החוק ובתחושת הצדק ועל כן, בנסיבות, יש מקום והצדקה להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען, כי אין מקום והצדקה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם.

עוד טען ב"כ המאשימה, כי יש להבחין בין הנאשם, שהינו בגיר לבין המתלוננים שהינם קטינים.

לבית המשפט הוגשו תיקי החקירה נשוא תלונות הנאשם ובנו הקטין בגין אירועי האלימות כנגד בנו, שבוצעו לכאורה על ידי הקטינים.

עיינתי בתיקי החקירה ושקלתי מכלול נסיבות הענין.

הגעתי למסקנה שיש מקום, בנסיבות, לקבל הבקשה לבטול כתב האישום וזאת, שלא כתקדים.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק, כפי שפותחה בפסיקת בית המשפט,עוגנה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

אכיפה בררנית הוגדרה בבג"צ 9396/96 סימונה זקין ואח' נ' ראש עיריית ב"ש ואח', פורסם בנבו כדלקמן:

"אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים להשגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא"

במסגרת ע"פ 8551/11 יצחק כהן סלכגי נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו), חודדו הפרמטרים על בסיסם יבדוק בית המשפט האם מדובר באכיפה בררנית:

"באופן עקרוני את טענת האכיפה הבררנית יש לבחון תוך התייחסות לשלוש שאלות: השאלה הראשונה היא מהי קבוצת השוויון שעמה נמנה מי שמעלה את טענת האכיפה הבררנית... השאלה השנייה היא – באותם מקרים שבהם אכן הרשויות לא אוכפות או לא אוכפות באותה מידה כלפי כל מי שנמנה עם אותה קבוצת שוויון – כיצד יש לאבחן מצבים של אכיפה בררנית פסולה ממצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות. השאלה השלישית היא מהו הנטל הראייתי המוטל על מי שמעלה טענה של אכיפה בררנית – באופן כללי, ובמשפט פלילי בפרט. יודגש, כי שלוש השאלות שהוצגו הן נפרדות, אך בחינתן צריכה להתקיים בזיקה הדוקה זו לזו".

כפי שנקבע בע"פ סלכגי: