מדינת ישראל נ' בן דוד

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 13.5.10, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 29.3.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ רחמים אליהו, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 13.5.10, בסמוך לשעה 17:45, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בשדרות הר ציון, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב לוינסקי, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא פונה ימינה ולא מאפשר להולך רגל שחצה אותה שעה את הכביש במעבר חציה המסומן בצומת, משמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשם, להשלים חצייתו בבטחה, חסם דרכו וגרם לו להפסיק חצייתו.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" לא היה אף אחד בתוך המעבר".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך הולך הרגל היה במעבר החצייה המרוחק ורק לאחר שהוא עבר את מעבר החצייה, החל הולך הרגל לחצות מאחורי רכבו.

הנאשם הכחיש כי הפריע להולך הרגל להשלים חצייתו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, התייחס למסלול נסיעת הרכב, לרוחב מעבר החצייה, מיקום הולך הרגל ביחס לרכב הנאשם והעובדה כי נאלץ לעצור חצייתו.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

על פי גרסת הנאשם עצמו, הולך הרגל היה במקום, בסמוך מאוד למעבר החצייה או על גבי המעבר, כפי שציין עד התביעה.

הנאשם לא טען כנגד שדה הראיה של העד לעבר מעבר החצייה ולא סתר טענת העד כי הבחין בנעשה, כפי שפירט בדו"ח.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ב , 1 מאי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: