מדינת ישראל נ' בן ברוך

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 24.07.11 הובא התיק בפניי.

מעיון בתיק עולה כי הנאשם התייצב בפניי ביום 29.06.06 הודה, הורשע ובטרם הוצאת צו סגירה ניתנה לו הזדמנות נוספת והטיעונים לעונש נדחו ליום 14.09.06. במועד זה התייצב כשבידו רישיון עסק שהוצא על ידו לדבריו במהלך חודש אוגוסט 06' ובנסיבות אלה, התובע לפנים משורת הדין הסכים לביטול ההרשעה על מנת שיגיש בקשה לכופר, ואכן הכרעת הדין המרשיעה בוטלה ונדחה לתזכורת ליום 28.12.06.

המבקש הוזהר כי אם לא יתייצב לדיון זה -יוצא צו להבאתו וייגזר דינו בהעדרו.

ביום 28.12.06 לא התייצב לדיון אך למרות זאת לא נדון בהעדרו. ביום 02.01.07 נדחה הדיון שוב ליום 19.03.07 והוצא צו להבאתו שלא בוצע. לאחר מכן נדחה שוב ליום 29.03.07 וצו ההבאה חודש. במועד זה ביקשה התביעה לדחות שוב כדי לבחון אם יש לאפשר לו להגיש בקשה לכופר ולכן שוב נדחה ליום 31.05.07. ביום 31.05.07 הודיעה התובעת כי לא הגיש בקשה לכופר וכי שוחחה עימו יום קודם וטען שיגיע לדיון , אך שוב לא התייצב. למרות זאת לא נגזר דינו, לא הוצא צו להבאתו והדיון נדחה ליום 09.07.07. במועד זה טענה התובעת כי לא הגיש בקשה לכופר ובקשה לכן לשוב ולהרשיעו ולגזור דינו.

בנסיבות אלו, ביום 09.07.07 הרשעתי הנאשם וגזרתי דינו.

מהאמור עולה כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות למצות הליך הכופר, כמו כן הוזהר ביום 14.09.06 ע"י ביהמ"ש שאם לא יתייצב יוצא צו להבאתו וייגזר דינו בהעדר למרות זאת המבקש לא התייצב לדיונים בביהמ"ש והתעלם מהאפשרות שיידון בהעדרו כפי שהוזהר.

לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסה"ד המוגשת כעבור זמן כה רב נדחית על הסף. נידחת.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"א, 25 יולי 2011, בהעדר הצדדים.