מדינת ישראל נ' בן אליהו(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים. כתב האישום מייחס למשיבה עבירות של התפרצות למקום מגורים ותקיפה. נטען בו, כי ביום 23.1.13 בשעה 9:35 או בסמוך התפרצה המשיבה לדירת המתלוננת, ששהתה בדירה. המתלוננת שאלה את המשיבה לפשר מעשיה, ובתגובה דחפה המשיבה את המתלוננת ובהמשך נאבקה בה עד שפתחה את דלת הכניסה ונמלטה. המתלוננת דלקה אחרי המשיבה, נאבקה עמה וצעקה לעזרה לשכן שיצא מדירתו. הלה אחז בידה של הנאשמת, שהמשיכה להתנגד, דרכה על כף רגלה של המתלוננת וניסתה לנשוך אותה. בהמשך נמלטה.

ב"כ המשיבה הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לחולשה הקיימת בהן, בפרט משום שלמתלוננת בוצע מסדר זיהוי תמונות (בו זיהתה את המשיבה) ולא מסדר "חי". זאת, הגם שהמשיבה הייתה בעת הרלבנטית בחזקת המבקשת, עצורה.

אכן דומה, כי היה מקום לביצוע מסדר "חי". ההסבר שהוצג לפני, לפיו אין זה פשוט לערוך מסדר שכזה לעצורות, אינו מספק מענה מלא. עם זאת, אינני סבור כי יש בנושא זה כדי לגרוע מעצמת הראיות. המדובר בחומר ראיות מוצק הכולל, לצד זיהויה של המשיבה בידי המתלוננת, גם את גרסת המשיבה. זו קשרה עצמה לאירוע, אישרה שהגיעה לבית המתלוננת ושזו צעקה עליה, אך הכחישה שהגיעה למקום כדי לגנוב (הודעתה מיום 7.3.13, ש' 71-75).

באשר לעילת המעצר, כפי שנקבע בפסיקה, גם עבירת רכוש בודדת יכולה להקים עילת מעצר, בפרט כשמתווספים אליה נתונים נוספים (בש"פ 45/10 מסארוה (8.1.10); בש"פ 2911/08 שוקרון (10.4.08)). במקרה דנן, לעבירת ההתפרצות נוסף אירוע מתמשך של מאבק פיסי מול המתלוננת. בנוסף, לחובתה של המשיבה עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעות רבות מתחום הרכוש ותחומים נוספים. המשיבה ריצתה מספר עונשי מאסר בפועל. על רקע הרשעותיה, ומן הדברים שאמרה בחקירתה (למשל הודעתה מיום 7.3.13 בעמ' 2), ניתן להניח כי בעיית סם ניצבת ברקע פעילותה העבריינית. כל אלה מקימים עילות מעצר של מסוכנות וחשש לסיכול ההליך. המדובר בעילות בעלות עצמה ניכרת, שלא מאפשרות לקבל את עתירת ההגנה לשחרר עתה את המשיבה לחלופת מעצר. זאת, גם בהינתן נסיבותיה האישיות, כאם לילד, והעובדה שהעבירה הקודמת בגינה הורשעה בוצעה לפני מספר שנים.

עם זאת, אני סבור כי לצורך הכרעה בבקשת המעצר באופן סופי, נדרש בירור נוסף. בחקירתה טענה המבקשת כי היא מטופלת מזה תקופה, בניסיון להיגמל מן הסם (הודעה מיום 6.3.13 ש' 18-24, הודעה מיום 7.3.13 ש' 2, 31-34). עוד עולה כי החלה בטיפול זה במסגרת הקרויה "גפן" ביום 29.1.13, מספר ימים לאחר שבוצעה העבירה וזמן-מה בטרם שנעצרה ונחקרה (שם ש' 68, דו"ח מעצר מיום 5.3.13). נתתי דעתי לטענת המבקשת, לפיה המשיבה עזבה את הטיפול, אך זו הוכחשה בתוקף בידי הסנגור, שטען כי מדובר במסגרת שונה מזו אליה מתייחסת המבקשת ואף מסר את מס' הטלפון של העובדת הסוציאלית המטפלת במשיבה במסגרת "גפן".

לא ניתן לקבוע בשלב זה כי המקרה מתאים לערוץ השיקומי. ועם זאת, יש לתת את הדעת לקביעת הפסיקה בדבר אפשרות שילובו של נאשם בהליך גמילה. הכלל הוא כי ראוי לפתוח בגמילה במסגרת ההליך העיקרי. אלא, שניתן לסטות מכלל זה כשהנאשם החל בגמילה לפני שביצע את העבירה, כשפוטנציאל ההצלחה של ההליך גבוה, וכשיש בהליך הגמילה לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהנאשם (בש"פ 1981/11 סויסה (21.3.11), בש"פ 5733/12 דוד (9.9.12), בש"פ 8791/10 לוי (20.12.10), בש"פ 6090/10 בוכובזה (ׂ30.8.10ׂׂׂ)). בשלב זה אין בפני די נתונים כדי להכריע האם תנאים אלה מתקיימים. נדמה, עם זאת, כי אפשר שהתנאי המרכזי, הראשון, מתקיים. הגם שהמשיבה לא החלה בגמילה לפני העבירה, נטען כי היא עשתה כן מיד לאחריה ובטרם חקירתה. לפי תיאורי ההגנה, היא נמצאת בטיפול מזה כחודש וחצי. ההתמכרות מצויה, כך אפשרי, ברקע עשייתה העבריינית. גם התרשמותי הבלתי אמצעי מן המשיבה תומכת באפשרות זו. על רקע זה, ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שראוי כי שירות המבחן יחווה דעתו אודות המשיבה.

יודגש, כי אין בהפניית המשיבה לתסקיר משום אמירה, לפיה היא תשוחרר למסגרת טיפול או לחלופה אחרת בהינתן המלצה של שירות המבחן. לאחר קבלת חוות הדעת, ייבחן העניין לגופו וכל החלטה אפשרית.

אני מורה, לכן, כי המשך הדיון בבקשה ייערך ביום 4.4.13 בשעה 14:00. שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר עד למועד הדיון.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לשירות המבחן, ותעדכן את מועד הדיון ביומן הממוחשב.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ג, 15 מרץ 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: