מדינת ישראל נ' בן אבו ליברטי

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת בתיק זה מכל אשמה.

רקע כללי –

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 23.7.09 נהגה ברכב פרטי מסוג קאיה ברחוב מונטיפיורי בבאר שבע ולאחר שרכב אחר עצר בכביש לצורך כניסה לחנייה, לא שמרה ממנו מרחק והתנגשה עם חזיתה באחורי אותו רכב.

בנוסף נטען כי הנאשמת לא נשארה במקום, לא השאירה פרטים ולמעשה עזבה את זירת התאונה מבלי להזעיק למקום שרותי הצלה.

אין מחלוקת כי הנאשמת היא הבעלים הרשום של רכב קאיה לבן שמספרו 4404258.

אין מחלוקת כי כל יושבי הרכב המעורב בתאונה טענו כי מי שנהג ברכב הפוגע בזמן התאונה

היה גבר צעיר כאשר שניים מהעדים טענו כי היה לנהג קעקוע גדול ושחור על אחת מידיו.

בהתאם לחוק נושא בעליו של רכב באחריות מלאה לעבירות תעבורה אשר בוצעו עם רכבו

אלא אם יוכיח למי מסר את החזקה ברכב במועד הרלוונטי.

השאלות שבמחלוקת המחייבות הכרעה -

האם הרכב שמספרו מופיע בכתב האישום (4404258) הוא אכן הרכב שגרם לתאונה?

בהנחה ותוכיח המדינה שזה אכן הרכב, האם לאור העובדה כי אין מחלוקת כי בזמן התאונה נהג ברכב זה גבר ולא אישה, עדיין צריכה הנאשמת לשאת באחריות לביצוע העבירות ?

ניתוח הראיות שהובאו בפני –

מטעם המדינה העיד ע.ת 1 (בוחן המשטרה שי ביטון) –

עד זה חקר את התאונה ומעבודת החקירה שביצע עלו הנתונים הבאים:

הבוחן קבע כי אכן מצא נזק ברכב שמספרו 4404258 אך אין הוא יכול לקשור נזק זה לתאונה נשוא תיק זה. בנוסף אישר כי ברכב יש סימני מכות מכל הכיוונים.

הבוחן אישר כי פרטי הרכב הפוגע (מספרו וצבעו בלבד) נמסרו לו ע"י המתלונן (ע.ת 2 – מורה לנהיגה). הבוחן אישר כי המסמך הראשוני עליו נרשם לכאורה מספר הרכב הפוגע (יומן של ע.ת 2) לא נמסר לו וכי המידע נמסר לו ע"ג מזכר של קופת חולים כללית אליו לטענת ע.ת 2 הוא העתיק את הנתונים מתוך כריכת היומן שלו. (המוצג ת/7)לכן, אין מחלוקת כי הראייה הראשונית עליה לכאורה נרשם מספר הרכב הפוגע אינה מצויה בראיות התביעה.