מדינת ישראל נ' בלאי

גזר דין

כתב האישום:

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, אשר יוחסו לו באישום הראשון לכתב האישום. בנוסף, זוכה הנאשם, מחמת הספק, מעבירת האיומים שיוחסה לו באישום השני.

על פי ממצאי הכרעת הדין, ביום 11.5.09 בסמוך לשעה 2:00, בעקבות עימות אלים שהתרחש מוקדם יותר בין הנאשם ואחיינו, דסלן זאודה (להלן: "דסלן"), לבין המתלונן, הגיעו הנאשם ודסלן לבית הוריו של המתלונן בנתניה, והתעניינו לדעת האם שב הביתה. משנענו בשלילה ופנו ללכת הגיע למקום המתלונן, ואז התנפלו עליו השניים. הנאשם תקף את המתלונן במכות אגרוף, דחיפות וסטירות ואילו דסלן דקר אותו בסכין וגרם לנפילתו. בשלב מסוים נפלה הסכין מידו של דסלן ואז הרים אותה הנאשם ונטל אף הוא חלק במעשי הדקירה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם ודסלן, נגרמו למתלונן, בנוסף לשפשופים וחבלות קלות, גם פצע ביד ימין, חתך בכתף ימין ושני חתכים בשוק הימני האחורי, אשר הביאו לאשפוזו בבית החולים למשך 3 ימים. כמו כן תקפו השניים את אמו של המתלונן וגרמו לחבלות בפניה.

טיעוני הצדדים:

בטיעוניה הדגישה ב"כ התביעה את החומרה הרבה הטמונה במעשיהם של הנאשם ודסלן. מדובר, לדבריה, באלימות ברוטאלית ושלוחת רסן, אשר ננקטה בצוותא על ידי שניים ואשר גרמה לחבלות משמעותיות למתלונן ולאמו, והכול תוך שימוש בסכין. לאירוע היו השלכות קשות על המתלונן ובני משפחתו. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו וממשיך עד היום להכחיש את מעורבותו, והוא אינו זכאי אף להקלה הניתנת למי שבוחר להודות ולחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של הצדדים והעדים. בהתחשב בצורך להילחם בנגע האלימות, קל וחומר במקרים בהם נעשה שימוש בסכין, הרי שגם בהעדר הרשעות קודמות יש להשית על הנאשם עונש הולם בדמות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן ואמו.

מנגד, הדגישה הסנגורית את תפקודו הנורמטיבי של הנאשם עד לאירוע ואת הקשיים שחווה בעקבות מעצרו בתיק זה. לדבריה, לנאשם 6 אחים ואחיות. הוריו קשישים, ומזה 7 שנים שהוא עובד לפרנסתו בעבודה מסודרת, תוך גילוי אחריות ומסירות. הנאשם מעולם לא הסתבך בפלילים, והשקיע את מיטב ימיו וכוחו בעבודה קשה. מאז הוגש כתב האישום השתנו חייו מקצה לקצה. הנאשם הוחזק במעצר ממש למעלה מחודש וחצי, לאחר מכן שוחרר לתקופה משמעותית נוספת של מעצר בית מלא, ועד היום מוטלים עליו תנאים מגבילים משמעותיים. קשר זוגי אותו ניהל באותה עת נפגע, אך גם לאחר ששוחרר חזר הנאשם לעבוד ומנסה לשקם את חייו. בנסיבות אלה ביקשה הסנגורית לראות בהסתבכותו משום אירוע נקודתי וחריג, אשר אינו מאפיין את התנהלותו בדרך כלל. הנאשם חושש מאד מהעונש שיוטל עליו והוא הפנים את החלטת בית המשפט והורתע עד מאד. לפיכך, ביקשה ב"כ הנאשם להסתפק במקרה זה בענישה שתרוצה בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

עוד נשמעו דבריה של עדת האופי, הגב' סימה ניב, המעסיקה את הנאשם מזה מספר שנים בחברה שבבעלותה. על פי עדותה, הנאשם הנו בחור עדין, אדיב ומנומס, אשר לאחר שנים ארוכות של עבודה קשה, הגיע לתפקיד בכיר ואחראי בחברה. המדובר באדם אמין וישר, המגלה אחריות רבה, התנהגות נעימה לבריות ודאגה כנה לחבריו. על פי התרשמותה, אין מדובר באדם אלים והסתבכותו גרמה לנזק ממשי גם למעבידיו וגם לו עצמו, בשל הקשיים לעמוד בחובותיו ובהחזרי המשכנתא. לבסוף שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, אשר עמד על הכחשתו, אך הביע צער על השתלשלות העניינים והדגיש את הקשיים עמם הוא מתמודד בעקבות האירוע.

דיון והכרעה:

הנאשם הנו בחור צעיר יחסית, כבן 30, אשר אין לחובתו הרשעות קודמות. כל חייו ניהל אורח חיים נורמטיבי ואף שימש מודל חיובי לבני משפחתו ולסביבתו, בכך שהשקיע את כל כולו בעבודה קשה, בה התקדם והגיע להישגים, ובכוחו שלו רכש בית וביקש להקים משפחה. בצדק הדגישה הסנגורית נתונים אלה, המעידים על כך שדרך האלימות אינה אופיינית לנאשם, וביקשה לתת לשיקולים אלה משקל בכורה בענישה.

אלא שמול שיקולים חשובים אלה ניצבת העובדה כי הנאשם נטל חלק באירוע אלימות חמור ביותר, במהלכו הרהיב עוז, דקר את המתלונן בסכין ופצע אותו. המדובר בביטוי מובהק של "תת תרבות הסכין", אשר למרבה הצער הפכה בשנים האחרונות לתופעה נפוצה וחמורה, וכפי שציינתי במקרים קודמים, מחייבת תופעה זו עמידה על מדיניות של "אפס סובלנות" מצידן של רשויות אכיפת החוק, ובכלל זה אף מצידם של בתי המשפט. בית המשפט מחויב בראש ובראשונה להגן על שלומו של הציבור ועל כן עליו להקשיח ליבו ולהעביר מסר ברור ומרתיע אשר על פיו דינו של דוקר, להישלח למאסר מאחורי סורג ובריח.

במקרה שלפני, פעל הנאשם בצוותא חדא עם דסלן, ובנסיבות המעידות על מחשבה תחילה ותכנון מוקדם, הגיעו השניים לביתו של המתלונן, המתינו לבואו, וכשהגיע התנפלו עליו, הפליאו מכותיהם בו ובאימו, ודקרו אותו בזה אחר זה בחלקי גופו השונים, כמפורט בכתב האישום. מדובר היה באירוע טראומטי למתלונן ולבני משפחתו, אשר על פי עדויותיהם נושאים עד היום בנפשם את צלקות האירוע, כשהמתלונן אף סובל עדיין מכאבים ביד ומקשיים בהליכה בשל הפגיעות ברגלו. מדובר אם כך במקרה חמור ביותר, המחייב ענישה שתשקף, לצד נסיבותיו של הנאשם, גם את ההכרח להשיב לו כגמולו ולהרתיע אותו ואחרים כמותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.

על העונש הראוי לאלו הנועצים סכינים בגוף קורבנותיהם, עמד בית המשפט העליון במספר רב של החלטות. כך למשל, במסגרת ע"פ 4082/05 סיניק נ' מ"י (לא פורסם, 15.6.05), על אף המלצת שירות המבחן שלא להטיל עונש מאסר קבע בית המשפט כי:

"בית-משפט זה התריע וחזר והתריע על תופעת הסכינאות שהשתרשה בקרב רבים, בכלל זה בני נוער וצעירים, העושים שימוש בסכין כדי לפתור סכסוכים. כך נקבע, כי "הסכינים למיניהם תפשו כיום את מקום החרבות, ובצד האקדחים משמשות אף הן מכשיר ליישובם של חילוקי דעות. תופעה ממאירה זו מטילה על בתי-המשפט חובה למיגורה המוחלט, ודרכם של בתי המשפט להעלות תרומה ראויה היא - בין השאר - על דרך הטלתם של עונשים חמורים. כך בעבירות ממאירות אחרות ..., וכך הוא בתת תרבות הסכין המביאה לא אחת לקיפוח חייהם של צעירים וגם של מי שאינם צעירים. ... המגיפה שפשתה במחנה היא כה קשה וכה ממאירה עד שבתי המשפט חייבים להעלות את תרומתם למלחמה בה על דרך ענישה מרתיעה. וענישה מרתיעה בהקשר הדברים פירושה הוא - שליחתו של נאשם לבית האסורים" (ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))."

ב-ע"פ 4096/05 פלוני נ' מ"י (לא פורסם, 7.7.05), שם נדון למאסר נער כבן 15 בלבד, הבהיר בית המשפט העליון כי משקל הבכורה יינתן במקרים כגון אלה לאינטרסים הציבוריים המובהקים הנוגעים להרתעת היחיד והרבים:

"שירות המבחן ביקש ומבקש לזכות את המערער בטיפול ובעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. לא נוכל להיעתר לבקשה. נלאינו מחזור ומהתריע, שוב ושוב, על תת-תרבות הסכין שפשתה במחננו, וגם בראותנו את הנער שעמד לפנינו, הלא הוא המערער, מחובתנו להקשיח את ליבנו ולו להצלתם של מי שעלולים להיות קורבנות מחר-מחרתיים. שיננו ומשננים אנו לעצמנו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. אנו, בשיבתנו לגזור את הדין לא נמוד למערער במידת האכזריות אך גם לא ניתן לרחמים להציף את ליבנו. נעשה כמצווה עלינו בדין."

וראו גם ע"פ 175/05 מ"י נ' שטרית (לא פורסם, 23.3.06) והפסיקה הרבה המוזכרת שם וכן רע"פ 1507/05 פלוני נ' מ"י (לא פורסם, 31.10.05), ע"פ 3220/09 מוחמד נ' מ"י (לא פורסם, 11.10.09) ו-ע"פ 1463/09 מ"י נ' פלוני (לא פורסם, 15.6.09).

בטרם אחרוץ דינו של הנאשם, ראוי להזכיר, להשלמת התמונה, את עניינו של דסלן. נגד דסלן הוגש כתב אישום בגין מעורבותו באירוע, ובמסגרת הסדר טעון הורשע דסלן, על פי הודאתו, בעבירות זהות לאלו בהן הורשע הנאשם. עם זאת ראוי לציין כי בנוסף לתקיפת המתלונן ואימו, הורשע דסלן גם במעשי תקיפה חמורים כלפי אחותו של המתלונן, אשר באו לידי ביטוי בכך שהשליך אבן על ידה והכה באגרופיו בעינה ובשיניה, תוך גרימת חבלות של ממש. בית המשפט כיבד את הסדר הטעון שנכרת בין הצדדים וגזר על דסלן, שהוחזק במעצר עד לתום ההליכים, 12 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים.

מחומר הראיות שהובא לפני עולה כי מקורו של העימות בסכסוך ישן בין דסלן לבין המתלונן, וכן ניתן היה ללמוד כי דסלן היה הכוח המניע שעמד ביסוד האירועים האלימים המפורטים בכתב האישום. כמו כן, כפי שהובהר, הורשע דסלן גם בעבירות תקיפה חמורות יחסית כלפי אחותו של המתלונן, עבירות שלא יוחסו לנאשם, אשר אף זוכה מעבירת האיומים שיוחסה לו כלפי האחות במסגרת האישום השני. שיקולים אלה מצדיקים הקלה מסוימת בעונשו של הנאשם, אל מול העונש שהושת על דסלן. מנגד, קיימים היו בעניינו של דסלן שיקולים כבדי משקל לקולא, ובראשם העובדה כי בחר ליטול אחריות ולהודות במיוחס לו, באופן שחסך מזמנו של בית המשפט. כמו כן, בעניינו של דסלן אישר בית המשפט הסדר טעון שנכרת בין הצדדים, פעולה הכרוכה באיזון שונה של האינטרסים מזה שננקט כאשר בית המשפט גוזר את הדין על פי שיקול דעתו הבלעדי.

מדובר, כמו בעניינו של דסלן, באדם מחוסר עבר פלילי אשר מרצה לראשונה בחייו עונש מאסר, ובמקרים כגון אלה נוהג בית המשפט שלא למצות את הדין, מתוך תקווה כי הלקח הראוי יילמד וכי די יהיה בתקופת מאסר מתונה יחסית על מנת להרתיע את הנאשם. עוד יש לקחת בחשבון את התקופה המשמעותית בה נתון הנאשם בתנאים מגבילים ממשיים, אשר הושתו עליו לאחר שחרורו ממעצר. בנסיבות אלה, על אף שמדובר בענישה מקילה, מצאתי לנכון שלא לחרוג בעניינו של הנאשם מעבר לעונש המאסר שהוטל על דסלן, ולהסתפק בתקופת מאסר דומה בת 12 חודשים, בניכוי ימי המעצר, לצד יתר מרכיבי הענישה המתבקשים.