מדינת ישראל נ' בכרי

החלטה

1. בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן "פקודת הביזיון") שבמסגרתה עותרת המבקשת לכוף את המשיב לציית לפסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 13.12.2001 (להלן "פסק הדין"), על ידי קנס או מאסר או כל החלטה אחרת.

על פי פסק הדין חויב המשיב כדלקמן:

"א.להרוס את כל אשר בנה על חלקה 39 בגוש 18968 בבעינה, ולהשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה טרם הפלישה.

ב.לסלק ידו מהנכס לאלתר ולהחזירו למינהל כשהוא ריק ופנוי מכל אדם, חפץ, מחוברים ונטוע, וכן נקי ומשוחרר מכל חוב, שיעבוד, עיקול, משכנתא, עזבון או כל זכות אחרת של צד ג' כלשהו"

עוד נקבע בפסק הדין כי הצו הזמני שניתן ביום 18.10.01 במסגרת בש"א 18323/01 יהפוך לצו מניעה קבוע.

יובהר כי תיק בית המשפט שבמסגרתו התנהלה התביעה הנ"ל בוער, וכי כל מה שצורף לבקשה הוא העתק מפסק הדין.

2.בבקשה טוענת המבקשת כי המשיב לא ציית לפסק הדין, ואף הרחיק לכת עת החל בבניית תוספת מגורים וממ"ד בחזית הבית בו הוא ממשיך להתגורר בחלקה הנ"ל.

3.המשיב שהינו נשוי ואב לשלושה ילדים טען להגנתו כי הבית נבנה על ידי אביו המנוח בשנות התשעים, וכי בשל מצוקת דיור קשה בכפר בענה, ואי חלוקת מגרשי בנייה, ואי הרחבת תכנית המתאר של הכפר מזה כ- 20 שנה, נאלץ לגור בבית. עוד טען כי מאז שהתחיל להתגורר בבית, הוא ניהל מגעים עם המבקשת ופעל נמרצות לקדם את נושא קבלת היתר בנייה לבית ואף הוכנו תכניות בנייה על ידי מהנדס מוסמך לצורך הגשתן לועדת התכנון ובניה בקעת הכרם, אולם ההליך לא הושלם עקב אי פרסום מכרז על ידי המבקשת. המשיב הוסיף וטען כי מזה 10 שנים, מבטיחים הועדה לתכנון ובנייה והמבקשת לפרסם את המכרז לשכונת המגרשים בכפר, וכי לפני כחמש שנים הגיעו המועצה המקומית והמבקשת להסכמה שלפיה המגרשים שעליהם בנויים הבתים ללא היתרים, יכללו במכרז שיפורסם ותהיה לבעלי הבתים הזכות להשתתף במכרז, ובכך תיפתר בעית הבנייה הלא חוקית תוך חסכון בהתדיינויות משפטיות, אולם עד עצם היום הזה לא נעשה דבר ולא פורסם מכרז כלשהו בכפר כאמור.

עוד טען המשיב כי הליך הפינוי עוכב לפני כעשר שנים, על ידי ראש ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 10-01543-02-2, לאחר שאביו ז"ל הפקיד סך של 5,000 ₪ עד לתגובת המבקשת, אולם תגובה כאמור לא הוגשה מעולם על ידי המבקשת.

לעניין "הבנייה החדשה" טען המשיב כי המדובר במקלט שנבנה על פי כל התקנים הדרושים, בשל המצב הבטחוני בארץ.

4.דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

הכלל הוא כי "הסדר הציבורי מחייב שפסקי-דין יקוימו והאינטרס הציבורי הוא שהציבור יידע שפסקי הדין מבוצעים הלכה למעשה וההליכים שקוימו בפני בית המשפט לא התנהלו לשווא" כדברי כב' השופטת ארבל ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח' (פורסם בנבו, 14.12.04). יחד עם זאת נקבע באותו פסק דין כי:

"הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקת בית משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים וכי אין להיזקק להליכי בזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לבצוע ההוראה השיפוטית (ראו ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל פ"ד לז(2) 187, 192; בג"ץ 490/82, שם, עמ' 586; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר פ"ד יז(4) 2541, 2550)"

5.בענייננו, הוכח כי המבקשת פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין (ראה החלטת ראש הוצל"פ שצורפה כנספח ב' לטיעוני המשיב), אולם, לא הוכח מהן הפעולות שנקטה בהן במסגרת הליכים אלה, ואם כלל היא מיצתה את זכותה באפיק זה, וזאת בשים לב, בין היתר לעובדה, שעסקינן בפסק דין שניתן בשנת 2001, היינו לפני כ- 13 שנה. למותר לציין כי הפונה בבקשה על פי פקודת הביזיון, עליו הנטל להוכיח כי פעל בכל האמצעים המוקנים לו על פי דין למימוש זכויותיו, וכי הליכי הביזיון הינם המוצא האחרון שנותר בידיו למימוש זכויות אלה. המבקשת לא הרימה נטל זה, והנימוק בדבר קשיים באכיפת פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל, מחמת המגזר שבו ממוקם הנכס, לאו נימוק הוא.

6.מעבר לדרוש אציין כי הליכי ביזיון ננקטים כנגד מי שממרה צו שיפוטי בכוונת תחילה ותוך התעלמות מודעת מקיומו של הצו. אולם, אין זה המצב שבפנינו, שכן הוכח כי במשך הזמן שחלף, פעל המשיב מול המבקשת ורשויות התכנון במטרה "להכשיר" את הבנייה הבלתי חוקית (ראה מכתב שהופנה למבקשת ביום 27.2.07 המדבר על חילופי קרקע, וכן מכתב של מועצה מקומית בענה המאשר קיום מו"מ עם המבקשת לפרסום המכרזים עבור המגרשים, והמאשר כי התכניות של המגרשים כבר הופקדו במשרדי הועדה לתכנון ובניה בכרמיאל לאחר שבוצעו שינויים), אולם הדבר נבצר ממנו בשל נסיבות שאינן בגדר שליטתו (אי פרסום מכרז).

7.אמנם לא נעלמה מעיני הטענה בדבר "הבנייה החדשה" שבוצעה על ידי המשיב, אולם, בנייה זו אינה מצדיקה, בשלב הזה, אכיפה באמצעות הליכי ביזיון בטרם מוצו האמצעים האחרים המוקנים למבקשת על פי חוק כמצוין לעיל (ראה סעיפים 63 ו-64 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967). יוער כי פסק הדין הורה למשיב להרוס את כל אשר בנה על החלקה ולהשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה טרם הפלישה, וניתן להניח כי הוראה זו חלה גם על "הבנייה החדשה" המדוברת.

8.לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.