מדינת ישראל נ' בכר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן בתאריך 12.2.12 על כי נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה סמל סעיף 6577, עבירה מיום 14.12.2010.

בתאריך 5.6.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר ובתאריך 10.6.12 צירף תצהיר, בבקשה טען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור וזאת כיוון שלא קיבל זימון לידיו.

המבקש טוען כי בידיו הוכחות כי העבירה לא בוצעה על ידו.

בנסיבות אלו טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקש זומן כדין, קיבל את הזימון בדואר רשום , ואישור מסירה חזר בציון " לא נדרש ", ואין לו להלין אלא כלפי עצמו.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין.

בית משפט העליון פסק כי טעות או שיכחה אינם עילה לביטול פס"ד (רע"פ 9142/01, רע"פ 10200/03, רע"פ 3690/03, רע"פ 2349/07).

לגוף הבקשה, בתיק יש אישור הדואר, כאשר בפרטי אי המסירה צויין " לא נדרש " המבקש נמנע מלקבל דבר הדואר. קמה חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44 א' לתקנות סד"פ.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

המבקש לא יכון להסתתר אחר הטענה כי לא נתקבל הדוח לידיו, ובכך לראות הצדקה כי נמנע מלקבל דבר דואר, למרות אישור המסירה הנמצא בתיק.

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

המבקש צירף תצהיר, וכי המדובר בתצהיר סתמי, המבקש מסר כי בידיו הוכחות כי הוא לא ביצע את העבירה, אולם מהטעמים השמורים עמו לא פירט את הטענות .

המדובר בעבירת ברירת משפט בו בחר המבקש להישפט, אולם כאמור מהטעמים השמורים עימו לא התייצב. העונש שנגזר על המבקש, הולם בהתחשב בעבירה , ובעברו התעבורתי של המבקש, ובזבוז זמן שיפוטי יקר.

בניגוד לדעת המבקש, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.

מאחר ובמקרה זה אין כל מחלוקת עובדתית , מצאתי לנכון לתת החלטתי על יסוד הטענות הכתובות שהובאו בפניי על ידי הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: