מדינת ישראל נ' בכר

נוכחים:

מטעם המבקשת: עו"ד קרן בן-הרוש

מטעם המשיב: הובא וע"י ב"כ עו"ד סרי ח'ורי מהסנגוריה הציבורית

החלטה

רקע

1.זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו במסגרת ת.פ 21488-09-10. כך לאחר שבכתב האישום שהוגש כנגדו יוחסו לו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעת שוטר בעת מילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי ואיומים.

על פי המיוחס וביום 12/9/10, בשעות הערב המאוחרות ושעה ששוטרים ביקשו לבצע חיפוש ברכב מסוג פורד בו שהה אותה עת בנו של המשיב, אשר סרב להזדהות, ניסה המשיב למנוע את ביצוע החיפוש, תוך שאיים על השוטרים כי אם לא יעזבו את המקום "יהיה בלגאן", ובהמשך התווכח עם אחד השוטרים ותקף אותו בכך שדחף אותו ואף ניסה להכותו במכת אגרוף. עקב המתואר הודע למשיב כי הוא עצור, אך האחרון, בתגובה, השתולל; דחף שוטר; הכה אותו בעורפו באגרופים; וכן תפס בשרוולו וקרע את חולצתו. בנוסף התנגד למעצרו בכך שזרק את ידיו ורגליו לכל עבר.

עוד נטען בכתב האישום כי במהלך הטיפול באירוע החלה במקום התקהלות של אנשים, שזרקו אבנים לעבר ניידות המשטרה וגרמו לפגיעות גופניות בשוטרים, וכן נזק לרכוש.

טענות הצדדים

2.ב"כ המבקשת ביקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהפנה לחומר החקירה המצוי בתיק, לדו"חות הפעולה המפורטים של השוטרים ולתעודות הרפואיות. עוד ציין כי המשיב שימש כדמות דומיננטית באירוע – שהתפתח עד כדי מהומה רבתי – וכי התנהגותו מלמדת על הזלזול שהוא מפגין כלפי שלטון החוק ונציגיו.

על כך הוסיף כי מסוכנות המשיב נלמדת מנסיבות מעשיו, המעידים כי אין לו מורא מפני החוק, וכי למעשה אינו חושש לתקוף את נציגי החוק, באופן שמקים חשש סביר כי יסרב בעתיד לבצע הוראות גורמי אכיפת החוק; חשש סביר כי הוא מסכן את כלל הציבור, ולא רק את ציבור השוטרים; כמו גם חשש סביר כי ישבש הליכי משפט.

בתוך כך אישר כי במהלך האירוע הופעל, מן הסתם, כוח גם על ידי השוטרים, אלא שזה, בנסיבות העניין, היה סביר והולם, וכפי שאף נקבע בידי מפקד המחוז ובידי מח"ש.

בסיום ציין כי משעשה המשיב דין לעצמו, לא תוכל חלופת מעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

3.ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק החקירה, והדגיש כי הגם שהמשיב אינו מודה במיוחס לו, מדובר בעניין שיש לבררו בשלב התיק העיקרי. יחד עם זאת חלק על קיומה של עילת מעצר בעניין שבנדון, והדגיש את החובה לשקול האם ניתן להשיג את מטרת מעצרו בדרך שפגיעתה בחירותו תהיה פחותה.

אשר לנסיבות ביצוע העבירות הנטענות, ציין כי המשיב הגיע למקום האירוע נסער, ככל אב הדואג לבנו, וכי זכה ליחס עוין מצד השוטרים, כפי שמעידות אף החבלות על ראשו ומצחו, וכן סימני הידוק האזיקים על פרקי ידיו. בדומה הדגיש כי יתכן אמנם ומדובר באירוע שיצא מכלל שליטה, אלא שאין לייחס למשיב כל קשר למהומה שהתרחשה לאחר מכן או לזריקת האבנים על ידי ההמון, משלא הסיט את ההמון ונוכח העובדה כי בשלב זה כבר היה עצור. בהקשר זה הוסיף וציין כי פגיעותיהם הגופניות של השוטרים נגרמו עקב ההתפרעות הנזכרת ולא עקב מעשי המשיב.

בתוך כך הדגיש את היותו של המשיב אדם נורמטיבי אשר מעולם לא הסתבך עם החוק, וציין כי אין זה המקרה בו יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וודאי כאשר ניתן להשיג את מטרת מעצרו על דרך שחרורו לחלופת מעצר, אצל הערבים המוצעים, כולם נעדרי עבר פלילי.

בהתאם, כמו גם לאור הפסיקה שצירף לתמיכה בטיעוניו, ביקש להורות על שחרורו של המשיב, בכל תנאי שימצא בית המשפט לנכון.

עילת מעצר וחלופת מעצר

4.משאין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה בתיק החקירה, יש לבחון קיומה של עילת מעצר. כאמור, מיוחסות למשיב עבירות כנגד שוטרים, התנהגות פרועה ואיומים, עבירות אשר מעצם טבען מלמדות על מסוכנות לציבור. ראו בעניין זה מדברי כב' השופט י' אנגלרד בבש"פ 2988/02 חוג'יראת נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 292:

"פגיעה בשוטר אינה רק פגיעה באדם כפרט אלא פגיעה בנציג החוק המשרת בהגנה על החברה כולה, בהתאם, הפגיעה בשוטר מהווה פגיעה בכלי ההגנה של החברה שומרת החוק ומגלמת סיכון לביטחונו של כלל הציבור."