מדינת ישראל נ' בכר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פסק דין שניתן ביום 12.2.12

על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 14.12.10 בשעה 09:40 בעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות המיקרופון המותקן ברכב בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה סמל סעיף 6577.

בתאריך 28.6.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פסק הדין בהעדר וטען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור, מאחר שלטענתו,ההזמנה לא נמסרה אליו וכי לא ידע על מועד הדיון.

עוד מוסר המבקש כי מעוניין לסיים באחת מהאפשרויות להורות על ביטול פס"ד ולאפשר לו להישפט, לחילופין לשלם את הקנס המקורי על סך 1,000 ש"ח למרות שלטענתו לא ביצע את העבירה.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, הנאשם זומן כדין בעקבות בקשתו להישפט נשלח לכתובתו בדואר רשום שמספרו RR005330159H4 ואישור מסירה חזר בציון " לא נדרש" וכמוהו כמסירה כדין למבקש, ואין לו להלין אלא כלפי עצמו.

בניגוד לדברי המבקש, השוטר והמתנדב ציינו במסמכים שנערכו על ידם כי עקפו את רכבו מימין והבחינו במבקש אוחז ביד ימין טלפון שהוא צמוד לאוזן ימין, עוד מציינים בין היתר כי המבקש אמר להם כי רק החזיק את הטלפון ביד ולא דיבר בו ( צורף הדו"ח ומזכר ).

בנסיבות אלו מבקשת התביעה לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין.

לגוף הבקשה, בתיק יש אישור הדואר, כאשר בפרטי אישור המסירה צויין " לא נדרש " המבקש נמנע מלקבל דבר הדואר. קמה חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44 א' לתקנות סד"פ.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

המבקש לא יכון להסתתר אחר הטענה כי לא נתקבל הדוח לידיו, ובכך לראות הצדקה כי נמנע מלקבל דבר דואר, למרות אישור המסירה הנמצא בתיק.

ברע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל תק-על 2009 (4), 10182 נפסק על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן כי:-