מדינת ישראל נ' בירסאו

החלטה

בפני בקשה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במקביל להגשת כתב אישום בו הואשם בנהיגה בשכרות כאשר בבדיקת נשיפה אשר ביצע מסר דגימת אויר נשוף בריכוז 405 מיקרוגרם.

הסנגורית לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה והתמקדה בטענות לגבי השיהוי שחל בהגשת הבקשה וההשלכות של פסק דין עוזרי על כמות האלכוהול.

מעיון בתיק החקירה עולה כי העבירה בוצעה ביום 1/1/10 ואילו הבקשה לפסילה עד תום ההליכים הוגשה ביום 2/2/10 , כלומר לאחר סיום הפסילה המנהלית.

עקב הטמעת מערכת נט המשפט נפתחו התיקים באיחור והמשיב התייצב לראשונה בבית המשפט ביום 23/2/10 ולבקשתו נדחה הדיון להיום.

בבקשות מסוג זה בית המשפט מצווה לבחון את הראיות ואת המסוכנות.

לגבי הראיות כאמור אין מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה. בנוגע לפסק דין עוזרי הרי שפסק דין זה אינו מחייב בתי משפט אחרים מכיוון שמדובר בפסק דין של בית משפט השלום, אשר ככל הנראה יוגש בעניינו ערעור, בשלב זה בית המשפט יכול להתמודד עם קביעת המחוקק לגבי רמת השכרות המהווה עבירה, ובענייננו מדובר בשכרות העולה על הכמות פי אחת וחצי.

בנוסף, מעיון בדוח המאפיינים עולה כי דווקא נמצאו מאפיינים לשכרות, כאשר מעבר לריח של אלכוהול הנאשם התנדנד בעמידה ובהליכה על קו.

לגבי המסוכנות כבר נקבע בבית משפט העליון ובבתי משפט המחוזיים כי אדם המואשם בנהיגה בשכרות דינו להיפסל עד תום ההליכים, כאשר לדעתי עבירה של נהיגה בשכרות מקימה חזקת מסוכנות אשר לא די בהעדר עבר כדי להפריכה.

הסנגורית טענה כי מדיניות התביעה אינה אחידה, ואכן במקרים רבים דומים התביעה אינה מגישה בקשות לפסילה עד תום ההליכים, אולם על בית המשפט לשקול שיקולי מסוכנות הנוגעת למשיב המובא בפניו.

לעניין השיהוי , בפסיקת בית המשפט העליון ישנן הלכות שונות בנושא זה ובחשיבות של השיהוי בהחלטה לפסילה עד תום ההליכים.

לגישתי יש לתת משקל לשיהוי שחל בהגשת הבקשה, אולם משקל זה ישתנה לאור משך השיהוי ורמת המסוכנות הנשקפת.

בענייננו גם אם המבקשת הגישה את הבקשה באיחור של יום בלבד, הרי שבעשותה כן לא אפשרה לבית המשפט לקיים את הדיון בטרם הסתיימה הפסילה המנהלית , אולם בסופו של דבר אין מדובר בשיהוי ניכר כאשר המבקש עצמו התייצב בבית המשפט ב – 23/2/10 ולבקשתו נדחה הדיון.

החשיבות של שיהוי בהגשת הבקשה, היא בעיקר מבחינת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. כאשר לעתים אם השיהוי ממושך ניתן לומר כי עצם העובדה שהמשיב נוהג תקופה ארוכה ולא ביצע עבירות יש בכך כדי לסתור את חזקת המסוכנות.

בענייננו כאמור לא מדובר בשיהוי רב כאשר המשיב בעצמו טען בדיון הקודם כי טרם אסף את רישיון הנהיגה, משמע לא חזר לנהוג, כך שהמשמעות של השיהוי בעניינו אינה גבוהה.

לאור פסיקת בית המשפט העליון ופסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 5076/08, אני סבורה כי לא די בשיהוי על מנת לסתור את חזקת המסוכנות וכדי שהפסילה תהווה צינון לנהיגתו של המשיב, אשר כאמור נהג ברכב לאחר ששתה וכאשר התנדנד בעמידתו ובהליכתו.

מאידך, לאור העדר עבר תעבורתי, העובדה שבדרך כלל המבקשת אינה מגישה בקשות בעבירות מסוג זה שלא גרמו לתאונת דרכים, ולאור השיהוי הקל שחל בהגשת הבקשה, אני מורה על פסילתו של רישיון המשיב עד תום ההליכים או עד 3 חודשים מהיום לפי המוקדם.

המשיב יפקיד רישיונו במזכירות באופן מיידי.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת