מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

לפניי בקשה להשבת תפוס, על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), בנוגע לרכב מ"ר 75-533-62 (להלן- הרכב) אשר נתפס ע"י המשיבה 1, בעת מעצרו של המשיב 2.

יצויין, כי ביום 11.5.11 הוגש כנגד המשיב 2 כתב אישום, בו מיוחסת לו, בין היתר, עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קוקאין במשקל של כ- 46.6 גר' נטו.

בכתב האישום עתרה המשיבה 1, בהתאם לסעיף 36א (ב) לפקודת הסמים, כי בהכרעת הדין יכריז בית המשפט על המשיב 2 כעל סוחר סמים, ויורה על חילוט הרכב, סכום כסף ומכשירי טלפון נייד שנתפסו ברשותו, לטובת אוצר המדינה.

המבקשת טוענת כי הרכב מצוי בבעלותה המלאה, כי בחודש פברואר 2011 רכש ממנה המשיב 2 את הרכב, במחיר של 67,000 ₪, אותו היה אמור לשלם בתשלומים, אך עד כה שילם סכום של 6,000 ₪ בלבד.

המבקשת הגישה את רשיון הרכב הרשום על שמה, תצהיר של מנהלה, חוזה רכישת הרכב ואת הודעותיו של המשיב 2 במשטרה, בהן טען כי החזיק ברכב כחודשיים בלבד, ושילם סך של 3,000 ₪ בחודש עבורו.

יצויין, כי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ביקש בית המשפט לעיין בקבלות אודות התשלומים ששילם המשיב 2 עבור הרכב, אך ב"כ המבקשת טען כי אין ברשותה קבלות, וכי יתכן שמדובר בחברה שאינה מסודרת, אך אין בכך כדי לשנות את המצב המשפטי.

המשיב 2 הסכים לבקשה, אישר את טענת המבקשת כי שילם סך של 6,000 ₪ בלבד עבור הרכב, ואישר את בעלות המבקשת ברכב.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה, וטענה כי לא הוכח שהמשיב 2 שילם עבור הרכב סכום זניח מכלל שוויו בלבד.

יצויין, כי עסקינן בעסקת סמים, כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת הסמים, ועל כן, ולאור עתירתה של המשיבה 1 בכתב האישום, חלות בעניינה הוראות החילוט הספציפיות של פקודת הסמים, ולא ההוראות הכלליות שבפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).

בחילוט על פי סעיף 36א לפקודת הסמים, ניתן לחלט גם רכוש שאינו מצוי בבעלות הנאשם, אם הוא עומד בקריטריונים הרשומים בסעיף, וזאת בשונה מחילוט על פי פקודת סדר הדין (מעצר וחיפוש) המאפשרת חילוט רק אם הנאשם הוא בעל הרכוש.

אם כך, הפסיקה שהגיש ב"כ המבקשת אינה רלוונטית לענייננו.

יתרה מכך, מעיון בחוזה שנכרת בין המבקשת למשיב 2 עולה, כי עם חתימת החוזה עברה החזקה ברכב למשיב 2 "גם אם טרם הועברה הבעלות הפורמלית במשרד התחבורה ו/או ברשות הרישוי", כך שלכאורה על פי החוזה, הרכב הועבר לבעלותו האמיתית של המשיב 2 מיד עם חתימתו.

זאת ועוד, למרות שנרשם על גבי החוזה כי הוא נחתם ביום 2.2.11, הרי שנרשם בו גם כי ישולם סכום של 3,000 ₪ בכל 5 לחודש, במשך 21 חודש החל מיום 5.3.10, כך שלא ברור האם הרכב היה בחזקת המשיב 2 במשך 3 חודשים או במשך שנה ו-3 חודשים.

המבקשת יכולה היתה לשפוך אור על התהיות העולות מעיון בחוזה, ע"י הצגת חשבוניות/קבלות אודות תשלומים שהתקבלו מהמשיב 2 עבור הרכב, אך לא עשתה כן.

לא יעלה על הדעת שהמבקשת תשליך יהבה על דבריו של המשיב 2 בחקירתו, שכן הוא בעל אינטרס מובהק בעניין, שהרי רכושו מונח על הכף.

התלבטתי האם ניתן לשחרר את הרכב בתנאים מגבילים וערבויות כספיות מתאימות, עד לסיום ההליך בתיק ועד לבירור שאלת החילוט, ואולם, בעניין זה ישנה חשיבות רבה למידת האמון שיוכל בית המשפט לתת במבקשת שתשמור על הרכב ולא תעשה בו כל עסקה עד לסיום ההליך, בעיקר כשמדובר בחברה העוסקת במכירת כלי רכב.

בהקשר זה, ישנה חשיבות לשאלה מדוע המבקשת אינה יכולה להציג אישורים בדבר תקבולים שקיבלה מהמשיב 2 עבור הרכב.

והרי, אם מדובר בחברה אשר לא הוציאה חשבוניות/קבלות, ובכך העלימה מס, הרי שבית המשפט לא יוכל לסמוך עליה שתכבד החלטותיו באשר לרכב.

לפיכך, אתיר לב"כ המבקשת להגיש בתוך 7 ימים קבלות/חשבוניות מאומתות, הנוגעות לכלל התשלומים שקיבלה מהמשיב 2 בנוגע לרכב.