מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, הסגת גבול פלילית ותקיפה סתם. מכתב האישום, שהמשיב למעשה הודה באמור בו, עולה כי המשיב התפרץ ביום 4.12.10 למגורים בישיבה בישוב אפרת, וגנב סכום כספי ואקדח ומחסנית המכילה 15 כדורים. שבוע לאחר מכן נכנס המשיב לאזור המגורים בישיבת נווה שמואל וכאשר קב"ט המקום ניסה לעכבו, דחף אותו וניסה להימלט.

מהרישום הפלילי עולה כי המשיב נכנס ויצא בשנים האחרונות מבתי הכלא. בשנת 2002 נגזר עליו מאסר בפועל ל – 10 חודשים וכן מאסר על תנאי ל- 6 חודשים. בשנת 2005 נגזר עליו מאסר בפועל למשך 8 חודשים בגין עבירות של פריצה לרכב, פריצה לבנין והחזקת סמים. במאי 2008 נגזר עליו עונש מאסר של 6 חודשים בגין עבירות דומות. באוקטובר 2010 נגזר עליו עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהוא בר הפעלה במקרה זה. אין מחלוקת שהעבירה עצמה בוצעה זמן לא רב לאחר שהמשיב שוחרר מהמאסר. המשיב עצמו הביע רצון, הן בהודעתו והן בדיון הקודם שהתקיים בפני, לעבור תהליך גמילה במסגרת המאסר ואף ביקש לבצע איחוד תיקים כדי להותיר את עברו הפלילי מאחוריו.

הכלל שגובש בפסיקה, בעשרות החלטות שניתנו בשנים האחרונות, הוא שהליך הגמילה בשלב המעצר הוא החריג ויש לעשות בו שימוש רק אם החל החשוד בגמילה בטרם מעצרו או אם הביע רצון כן וקיים סיכוי גבוה להצלחת התהליך. לכאורה היה מקום לבחון אם אכן קיים אצל המשיב רצון וכוחות נפשיים מספיקים, חריגים, כדי לבחון חלופה שעניינה בגמילה. דא עקא שממילא צפוי למשיב עונש מאסר שלא יפחת מ 12 חודשים בגין העבירות בהן הוא מואשם, וייתכן שלנוכח העובדה שזו הפעם גנב גם אקדח עלול הוא למצוא את עצמו כלוא לתקופה ארוכה יותר. במצב דברים זה נראה שאין טעם לבחון את האפשרות הנראית רחוקה על פניה להתאמתו של המשיב להליך גמילה בשלב המעצר, וזאת כאשר הוא לא פתח כלל בהליך מעין זה בטרם מעצרו.

מאחר והמשיב שב וחוזר להתנהגות עבריינית, מתפרץ לבתיהם של אחרים ופוגע ברכושם וניתן לומר כי בשלב זה מדובר באורח חיים, איני סבור שיש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו באמצעות שירות המבחן.

לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

אני מורה על הארכת המועד להגשת תעודת חיסיון למשך 30 יום ממועד הגשת כתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"א, 20/12/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל