מדינת ישראל נ' ביטון(אסיר) ואח'

החלטה (המשיבה מס' 3)

בהחלטתי מיום 27.6.10 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבה. קבעתי כי קמה עילת מעצר בעניינה.

כמו גם קבעתי כי עסקינן במשיבה אשר לכאורה עיסוקה בסמים.

עם זאת, קבעתי, מבלי לטעת תקווה בלב המשיבה, ששרות המבחן יגיש תסקיר בעניינה על מנת לבחון חלופת מעצר.

שרות המבחן הגיש תסקיר לישיבת יום 25.7.10.

בתסקירו ציין שרות המבחן בין השאר, כי המבקשת תארה את התנהגותה על רקע מצוקה כלכלית אליה נקלעה.

שרות המבחן ציין כי נימוק זה הועלה גם באבחון שנערך בעניינה בשנת 2006 בגין עבירה דומה.

יחד עם זאת ובשונה, ציין שרות המבחן כי בעיתוי הנוכחי המשיבה נסתה ליצור תמונה מגמתית של מצוקה כלכלית קשה עד כדי הגעה לפת לחם, מצב שאילץ אותה להבנתה לחזור ולהתנהג באופן בלתי נורמטיבי.

שרות המבחן ציין כי מגליון הרשעותיה הקודמות עולה כי קיימים שני תיקי מב"ד בגין חשדות דומים, ותיק בגין חשד לעבירת אלימות. כמו כן בשנים האחרונות נדונה מספר פעמים בעבירות פליליות מגוונות לרבות החזקת סמים, הפרת הוראה חוקית, קשירת קשר לפשע, פריצה בכוונה לגנוב וסחר בסמים.

שרות המבחן ציין כי מדובר באשה שלדבריה נגמלה מסמים וטופלה במסגרת מקצועית ולכן לא ברורה לשרות המבחן המשמעות של פתיחת התיקים בהם היא חשודה.

חרף האמור, בשל כך שהוצעה חלופת מעצר הולמת, המליץ שרות המבחן על שחרורה בחלופת מעצר.

במהלך הדיון ב"כ המאשימה הפנה להלכה הפסוקה, הפנה לעבירות המיוחסות לנאשמת וטען כי אין מקום לקבל את המלצת שרות המבחן אשר לא התייחס בהמלצתו לעובדה שלחובת המשיבה עבר בעבירות של סחר בסמים. כמו גם הפנה לכך שמי שמכר לכאורה סמים עבור הנאשמת נעצר עד תום ההליכים.

מנגד, ב"כ המשיבה עתרה להורות על שחרורה.

ב"כ המשיבה טענה כי יש להחריג את עניינה של המשיבה מהכלל.

ב"כ המשיבה טענה כי הגם שעבירות סחר בסמים מקימות עילת מעצר, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו האישיות.

ב"כ המשיבה טענה שאין להתיחס לתיקים הפתוחים. כמו גם הפנתה לכך שבעבר המשיבה נדונה בגין עבירת הפרת הוראה חוקית, אולם בפועל, המשיבה לא הפרה הוראה חוקית כי אם התיצבה בתחנת המשטרה והודיעה שהמקום בו שהתה בחלופת מעצר אינו מקום בו יש בידה להמשיך ולשהות הואיל וחוזה השכירות פג, ומשכך שבה לבית המעצר.

ב"כ המשיבה טענה שהמשיבה לא מכרה סמים לפחות במקרה של דאוד, אלא לכאורה נתנה את מספר הטלפון שלו והפנתה לכאורה את הסוכנת ואת המשיב מס' 1 לדאוד.

ב"כ המשיבה טענה כי עסקינן במשיבה שהוכיחה את עצמה וכאשר לא היתה לה חלופת מעצר התיצבה למעצר. עסקינן במשיבה אם לשני ילדים שאם תוותר במעצר קיים סיכוי סביר שילדיה ילקחו ממנה על ידי לשכת הרווחה וישלחו למשפחות אומנה.

לאור כל האמור עתרה להעתר להמלצת שרות המבחן.

התלבטתי.